"כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטיים, פוגרומיסטים, ורוצחים שהגיחו... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי ההתבהמות והסיאוב... על-מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" - דמויים אלה מתאימים למרתף הבירה של היטלר מהן יצא ה"פוטש" הגדול בשנת 1923. אלה אולי התיאורים של האנשים שקדמו לאס.די, לאס.איי, ולאס.אס. פלא שהצבא הנאצי עשה מה שעשה ומשפטי נירנברג חרצו מה שחרצו. ואני לתומי חשבתי שאולי מדובר בקבוצות כמו של אל קפונה או בייבי פייס נלסון משיקגו הישנה, ג'והן דילינג'ר מאינדיאנפוליס, או באגזי סיגל ראש חברת "רוצחים בע"מ" בניו-יורק של שנות ה1920 רובם גוים אבל, כן,חלק מהם יהודים. בנתיים הכל מתאים.
שתי המלים - "כת משיחית" - ממש לא התאימו לגאנגסטרים של ניו-יורק. איך אומרים ביידיש? "עפעס,זה לא נדבק". אז תהיתי על מה הכתוב והכותב מדברים. התחקתי אחר מקורם של הדברים וראיתי שהציטוט אינו מתאר את חיי הפשע של ניו-יורק או שיקגו אלא את טובי הלוחמים, שחלק הכרתי ועם חלק שרתתי בצבא. מפקדים, מורים ומחנכים מהמעלה הראשונה, מתיישבים שורשיים בעלי מסירות נפש שלא תתואר, שבנו ובונים ללא לאות את ארץ ישראל. אנשי מופת המה. חלק מהם נושאים צלקות בגוף ובנפש ומתגברים. חלק מהם, צעירים לנצח, כדוגמת יליד צרפת סא"ל עמנואל יהודה מורנו הי"ד ולצערנו עוד אחרים, כבר לא עמנו, אבל זכרונם חרות בלב כל האומה. כן, אלה הם ה"
מתנחלים". להם התכוון המשורר במלים שבפתיח שצוטט מלה במלה מנאום של
עמוס עוז בשנת 1983 בעצרת "
שלום עכשיו" בהתייחסו ל"גוש אמונים".
תמהני מאיזה בית מדרש לספרות הגיעו מילים אלה. עוד בימים שהייתה סבלנות לרעיונות מימין ומשמאל. אחד שהיה נחלאווי וצעד קצת ימין ושמאל. רעה בשדות זרים שנים רבות ותהילתו קצר מארצות זרות. האיש נחשב לדובר הרהוט ביותר של השמאל ועשה הרבה כותרות. לעתים נראה שלא רק אבד את הימין אלא גם את השמאל. מדליות ועיטורים קבל מארצות מאוד ידידותיות למדינת ישראל, מדינות שבעברן לא היו ידועות באהבת ישראל. ושימו לב על סוג העיטורים והפרסים להם זכה - פרס Femina Etrangere הצרפתי, אות לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית, פרס
חופש הביטוי הנורבגי, המדליה הבינלאומית לסובלנות, מטעם המועצה האקומנית הפולנית, בפרס קורינה הגרמני על מפעל חיים, ופרס נסיך אסטוריאס לספרות לשנת 2007, פרס ניומן על מפעל חיים בספרות (2013) וגם,איך לא, פרס קפקא לאותה שנה- אכן משהו קפקאי כזה.
איך אמר שלמה המלך: "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר." (קהלת יב:יב) מעניין אם מישהו זוכר את מי שטבע את המושג "יודו-נאצים". עוד אחד שחשב הרבה ואמר הרבה והיה דתי ומאמין ומשנתו הייתה נר לרגלי לחסידי השמאל מאשר אלו מהימין. וכמובן שאץ רץ ד"ר יחיעם שורק מהארץ (איך לא) להגן על העמדה אותה ביטא הפרופסור הידוע. הוא אמר את הדברים, הסביר ד"ר שורק המלומד:
"מתוך כאב עמוק על מה שקרה - ועדיין קורה! בשטחים, ומתוך דאגה כנה לדמותה האנושית והמוסרית של החברה הישראלית, דיבר על סכנת היווצרותה של מנטליות יודו-נאצית, שתלך ותגבר ככל שנמשיך לשלוט בעם זר. בביטוי חריף זה התכוון אפוא הרבה יותר למדינאים הגוררים את חיילי צה"ל למעשים נוראים אשר לא ייעשו (וכל אחד מאתנו שמע בדאגה, מפי ילדיו המשרתים בצבא, על 'מה שקורה שם'), מאשר לחיילים עצמם".
מעטים מאוד יצאו נגד מעשי הטרור והפיגועים. היה אחד שאפילו אמר ש"הוא מבין את הטרוריסטים" ומבית מדרשם של אלה יוצאים ביטויי שנאה כמו שכבר שמענו. להם יש "חופש הדיבור לאיש האינטלקטואלי? הנה כמה מפניני הלשון של אנשי רוח, סופרים, אמנים ומשוררים של ימינו:
"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית", "נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס". "
אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג". (
שולמית אלוני, כלת פרס ישראל, מפעל חיים). "אני מבין את אנשי החמאס, הם מתנגדים לכיבוש, הייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש". (דוד גרוסמן, חתן פרס אקו"ם, מפעל חיים). "בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית", "אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק". (פרופ'
זאב שטרנהל, חתן פרס ישראל).
"הציירים, המשוררים, כל האמנים יפי הנפשאינם מחנכים. המחנכים האמיתיים הם כהנא, רפול וגנדי. תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת מקלע במקום עט ועפרון ואהרוג אותם", "כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים". (יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל) "אני לא יכול לסבול ילדים קטנים עם פאות, שיש להם מורי והוא מלמד אותם להיות תימנים ולא ישראלים. רציתי לתפוס את המורי שלהם ולשבור לו את העצמות" (שייקה לוי, חתן פרס ישראל)."הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים". (האלוף במיל' שלמה גזית, חתן פרס בן-גוריון, לשעבר מנכ"ל הסוכנות היהודית)."רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה אלטלנה...לאנשים שהיו מאחוריו היה השכל להחליט". (הסופר
מאיר שלו).
"תג מחיר" ספרותי? על מה ולמה? האם הוא קרא את "עיר ההריגה" או את "אם יש את נפשך לדעת" של ביאליק ?ומה לנו כי נלין על עמוס עוז שלא עוז לו ולא הדר לו . חבל טבורו נתקע אי-שם בגלגלי המכונה של צ'ארלי צ'פלין ב"זמנים מודרנים" משנת 1936 ומאז לא פוסק פיו מלירוק חלוקי נחל ואבני חצץ. רק שאצל צ'ארלי צ'פלין שכמעט זכה ל"אוסקר" בחייו ניתן היה להניע את גלגלי השיניים אחורה. לצערנו את גלגלי השנאה קשה לחזיר אחורה כי הרוח הגבית שניתנה לשונאינו ומבקשי רעתנו הפכה לסערה שזורעת רק חורבן. אבל, בנימא אופטימית מסורתית, מבטיחנו הנביא" מהרסיך ומחריבייך ממך יצאו" (ישעיהו מט:יז) וגם דוד המלך אמר: "יתמו חטאים מן הארץ ..." וה' עוז לעמו יתן, ונמשיך, כל אחד בדרכו, ביתר שאת וביתר עוז את בנין ארצנו השלימה, אמן.