|
הֲיַעֲלֶה הָאוֹר
הֲיַעֲלֶה הָאוֹר עוֹד וְחוֹשֶׁךְ יְגָרֵשׁ
אוֹ תּוֹסִיף עוֹד הַחֲשֵכָה לִשְׂרוֹר
הֲנוֹסִיף עֲדַיִן בַּחֲשֵׁכָה לְגַשֵּׁש
וְהַשָּׁלוֹם "בִּצְרוֹר הַחַיּים נִצְרוֹר" (ז"ל)
שֶׁמָּא אָז בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים יָקוּם
כַּאֲשֶׁר פָּלִיט אוֹ שָׂרִיד לֹא שָׂרַד
וְהַחֲשֵׁכָה שׂוֹרֶרֶת עֲדַיִן בַיְּקוּם
וְרַק אוֹר הַמְּנוּרָה עוֹלֶה לוֹ בָדָד
הוּא כְּנִצּוֹץ שֶׁנּוֹעַד לְהָאִיר
חֶשְׁכַּת הַפַתְחְ והֶחָמַס לְהָסִיר
לְסַכֵּל תִּקְוָתַּם לְכַלּוֹת עַם עוֹלָם
כְּפִי שֶׁמְכַלִּים אֲחֵיהם בְּעַצְמָם
וּבְהַעֲלוֹתֵנוּ אָז אֶת הַנֵּר בַּמְּנוֹרָה
נַתְמִיד בְּכַךְ שֶׁלֹּא יוּעַם אוֹרָהּ
מנורה מקשה אחת זהב
הַמֶּסֶר מִפָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ שֶׁעלינו להיות גוף אחד מקשה אחת, אך לא בדעה אחת. עלינו להיות מאוחדים כגוף אחד זך ונקי, מבריק כזהב טָהוֹר, אך עם לַהֲבוֹת אוֹר שׁוֹנוֹת לַאו דַּוְקָא אֲחִִידוֹת. שיש באורן יכולת לגרש החשכה המאפילה על אחדות העם. דבר השוני באור הנרות קבל ביטוי בדברי רש'י שאמר: בהעלותך את הנרות צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, חלקן בצד אחד וחלקן בצד שני כולן פונות אל הנר האמצעי שבגוף המנורה, המסמל את האלוהים ואת המרכזיות שאליה צריך לשאוף. למרות שהאיר המרכזי איננו זקוק לשלהבות האחרות, כי אורו מקרין על הכך ומושך אליו יתר השלהבות מי ולהבתו קטנה, ומי להבתו, המטרה היא: לסלק את העמימות, ולהגשים דברי הנביא < , לסלק את חשכת הגויים שדחו את התורה ולא נזונים מאורה, חשוכים כחשכת ימי הבינים. אכן צריך שנהיה גוף אחד- מקשה זהב אחת, אך באור ושלהבות שונות מימין ומשמאל.
היותנו גוף אחד מגובש מקשה אחת זהב טהור, פעם זהב תמיד זהב. כדי לשמור על האור שיאיר לעולם כֻּלּוֹ. ואם ידבק בזהב אבק שֶׁיְּעַמֵּם בָּרָקוֹ נשוב וּנְמַרְקוֹ מדי פעם להבריקו והאבק שדבר מבחוץ יוּצָא וּנְקַיֵּם דברי הנביא: מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ,(ישעיה מט/יז) לסלק את גורמי העממה מעל הזהב. ולא כלשון מדרש חז"ל, שגורמי ההרס והחרבן בתוכנו צמחו, רמז לאלה מבני עמנו שפגיעתם רעה יותר מפגיעת אויבינו. זה לא אומר שאין למתוח בּקֹּרֶת ולמחות ולהזהיר, צריך לעשות זאת בזהירו ובתוך זה לצין את חָסְנוֹ ותרומתו של עם ישראל לאנושות: בתחום המזון, הכלכלה, החקלאות, הפתוח ועוד, זאת כדי שלא לתת לשונאינו את נשקנו בידם להפעילו נגדנו, להחרימנו ולשאוף להחריבנו. לא די בלהצביע על הבאושים, כי רבים יותר המשובחים. גם בתחום היחס לגר ולאזרח שחי עמנו: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וְלָאֶזְרַח הָאָרֶץ, שזה צד האור המאפשר לנו לדרוש מן הגר הזר והאזרח לכבד את חוקי הארץ (שנקבעו לכשבעת מצוות בני נח).
על המסע והחניה של ישראל במדבר
בשנה השנית בחדש השני ליציאת ישראל ממצרים החלו מסעי ישראל במשבר כאשר כבר קבל העם את התורה, והקים את המשכן, ואף התפקדו אחד עשר שבטים מהם ייוסד צבא ההגנה ולמלחמה וגם שבט לוי התפקד, כצבא השרות במשכן, בנשיאתו במסעותיו עד כניסתם לארץ כנען. באה פרשה זו ומספרת לנו כי לא הכל ורוד: ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן בענן במדבר פארן.(י/יב) כאן משה נפרד מחמיו יתרו, שלא נעתר לשידולו להלוות אל עם ישראל במסעותיו באמרו לו: אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חֲנֹתֵנוּ במדבר והיית לנו לעינים (י/לא) דחה ההצעה וחזר אל ארצו. המסע נעשה כל שבט על דגלו, ומקומו עד אשר הגיע לפארן לחניה במקום אשר משה כינה אותו: קברות התאוה, כי העם אחרי שכבר יש לו את המן כמזון, הנקרא לחם השמים החל להתאונן, כי חסר לו הבשר: למה יצאנו ממצרים (יא/כ) משה נפגע מאש מהתנהגות העם ככפוי טובה שמעולם לא חדל לנהוג כך, משה פנה לקב"ה במלים קשות: לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם כָּכָה ! אַתְּ עֹשֶׂה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי(יא/יד,טו) כי: ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' (יא/א) כי בחלו בַּמָּן . ונזכרו: את האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ( יא/ה) . די היה בשני אלדד ומידד שניבאו במחנה כדי להסית את העם נגד מנהיגיו.
השלישיה משה ואהרן ומרים והמבדיל ביניהם
ותדבר מרים ואהרן במשה על אֹדוֹת האישה הַכֻּשִִׁית אשר לקח כי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקַח (יב/א) רש"י אומר כי אין דִּבּור אלא לשון קשה .ואין אֲמִירָה אלא לשון תחנונים. זה מיוחס למרים שדברה אל אהרן על אחיה משה ועל צפורה אשתו. רש"י בקש לומר כי מרים לא אמרה לאהרן אלא דברה אליו, משמע שֶׁדִּבְרָה דברים קשים. במלים אחרות, הָלְכָה רָכִיל בעיקר על צפורה אשת משה. בדבריה בקשה להשתתף בצערה של תפורה על שמשה כאשר שם אותו אלוהים נביא גרש את צפורה אשתו ושלחה לבית אביה יתרו כהן מדין. כך יכול משה להתמסר במילוי תפקידו כנביא לעם. למרות שמרים אמרה על צפורה כושית, היא לא התכונה לצבע עורה כי צפורה הייתה יפת מראה. הביטוי כושית כאן זה לְשֶׁבַח שנאמר: שחורה אני ונאוה מבנות ירושלים (שיר השירים) זאת כמו אדם שמכנה את בנו הַנָּאֶה "כושי" בלשון סגי נהור כדי שלא תשלוט בו עַַיִן רָעָה. מצאנו גם בגימטריה ש- כּוּשִׁית 736 וגם המלים- יפת מראה 736.
על אף שמרים לא דברה בגנותה של צפורה אלא השתתפה בצערה על משה "פרש" ממנה, היא נענשה: הנה מרים מצרעת כשלג (יב/י) . ללמדנו שאין לדבר אחרי גבו של אדם לא טוב ולא רע. בהמשך הקב"ה זימן את השלישיה אל אהל מועד את משה, ואת אהרן ואת מרים ודבר אל אהרן ומרים שנאמר: וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ואמר להם (לאהרן ולמרים): שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה', במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פֶה אל פֶה אדבר בו ומראה ולא בְּחִדֹת וּתְמֻנַת ה' יביט ...., ויחר אף ה' בם וילך.(יב/ ו,ז) אומנם חרה אף ה' באהרן ומרים, אלא שהוא העניש את מרים לבדה, כי היא שדברה אל אהרן שהיה סביל, שמע ולא דבר. מוסר השכל היא: שאין לדבר אפילו בשבחו של אדם שלא בפניו, לא כל שכן בגנותו. ונסכם דברינו בעקר המארעות שהתרחשו בשבועות:
רוּת הַטּוֹבָה וַאֲצִילַת הַדְּמוּת
בּטְוּבָהּ נָתְנָה לַחֲמוֹתָהּ הַזְּכוּת
בְּדָּבְקָה בָּהּ וּבְתּוֹרַת יִשְׂרָאֵל
וְכִּגְמוּל, הָאֵל זִמֵּן לְרוּת גּוֹאֵל
לֹֹא כְּרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כֹּהֵן מִדְיָן
שֶׁשִׁבַּח הָאֵל אַךְ פָּרַשׁ מֵהַמִּנְיָן
לֹא נֶעֱתַר לַחֲתָנוֹ וּפָרַשׁ לוֹ הַגֶּבֶר
רַב פָּנִים וְרַב שֶׁמוֹת יִתְרוֹ-חֶבֶר
בְּסִיּוּם הַפָּרָשָׁה מִרְיָם נִסְגֶּרֶת
נֶעֱנֶשֶׁת כִּי נִמְצְאָה רָכִיל דּוֹבֶרֶת
זֶהוּ סֶדֶר הַדְּבָרִים וְהַמְּאוֹרעוֹת
פָּרָשׁוֹת שֶׁקָּרָאנוּ בְּחַג הַשָּבוּעוֹת
וּבָזֹאת הַפָּרָשָׁה לֹא נִגְמֶרֶת
לְמִרְיָם נִסְמְכָה פָּרָשָׁה סוֹעֶרֶת
זוֹ פְּרָשַׁת הַמְרַגְּלִים וְהַמַּחְתֶּרֶת
כִּי דִּבַּת מִרְיָם בְּדִבַּת הַמְּרַגְּלִים נִסְגֶּרֶת
|