כמדי שנה ומידי חופשה חוזרים וצפים על פני העיתונים מיני מאמרים פופוליסטיים ודמגוגיים שאין כדוגמתם בהם תוקפים את המורים על חופשותיהם הרבות. אין כל הלימה בין המציאות לבין המתואר במאמרים זולת עובדה אחד בסיסית: בורות מבחילה. יש ניסיון של הורים ומיני אינטרסנטים אחרים להסביר את הקשיים האישיים שלהם דרך הפריזמה של חופשות המורים. בקיצור, לא רוצים מורים בחופש כדי שאלה יהיו השמרטפים הזולים לילדיהם.
שני מאמרים המהווים דוגמה ומופת לבורות והטעיה של הציבור הופיעו לאחרונה. ראשון שהוא המדאיג ביותר משום שהכותב,
נחמיה שטרסלר, הוא פרשן כלכלי של
עיתון הארץ ושל ערוצי טלוויזיה ורדיו, מבוקש למדי, קושר בין חופשת השבועות לבין מכירת תנובה לסינים. יש במאמר סרקזם בלתי מוסתר כיאה לפרשן הכלכלי הנודע. המאמר השני הופיע באתר ynet, ונכתב על-ידי אישה הטוענת לפגיעה קשה בחופש העיסוק שלה כאישה בגלל חופשות המורים. לו הייתי מבין את הקשר לעומקו אולי לא הייתי כותב שורות אלה, אך להעלות טיעון כה מטופש ולעטוף אותו בפמיניזם, אינו יכול להישאר ללא תגובה. אם כבר, החופשות פוגעות לכאורה אמורות לפגוע בנשים וגברים כאחד, וודאי אליבא דה פמיניסטית מושבעת. אז לפני שנרחיב, ראוי שאותה אישה תעשה סדר בביתה, תתחלק שווה בשווה עם בעלה, ולאחר מכן תבוא בטענות מופרכות לאחרים.
על-פי כל המדדים הקיימים בעולם, תלמידי ישראל לומדים אותו מספר ימים בשנה, ובמקרים רבים יותר, כמו במדינות המערביות ואף הלא מערביות. לעומת זאת, בהשוואה לאותן המדינות, תלמידי ישראל נמצאים במקום מאוד טוב באמצע, אם לא מתחת לכך. אחת הסיבות לנתונים הבלתי מחמיאים הללו היא התערבות הורים ומיני גוזמאות שהם פולטים כפי שעשתה כותבת המאמר שהוזכר לעיל. אין שום אינדיקטור מדעי זולת מקורות מדעים גודמת הפמיניסטית או הפרשן הכלכלי המתעלם מן הדוחות של
OECD ושל גופים מוסמכים ומהימנים אחרים. אלא שהנתונים אינם חשובים עבור שני הפופוליסטים הללו אלא עוד כמה תגוביות תמיכה.
כדי להזים את השקרים, נביא להלן נתונים של OECD שוודאי יותר אמינים מאלה של שני המוזכרים לעיל. שנת הלימודים במרבית מדינות המערב, כולל בפינלנד הנמצאת במקום הראשון בהישגי התלמידים, היא בממוצע בת 38-40 שבועות. בישראל הממוצע הוא 39 שבועות. מספר ימי העובדה נטו של המורים, על-פי אותם הנתונים, נע בין 180 ל-190 ימים, בממוצע. בישראל מספר ימי הלימוד הוא 183. ממש חגיגה בישראל. בבתי הספר היסודיים מספר שעות הלימוד מאז שנת 2000 ועד 2011 גדל מ-731 ל-842. יש כאן גידול ריאלי של 111 שעות. לעומת זאת, במדינה שבה רמת הלימודים גבוהה למדי, פינלנד, מספר השעות באותו פרק זמן, הלך וגדל מ-656 ל-680, היינו גידול ריאלי של 24 שעות בלבד. הייתכן שהכלכלן או הפמיניסטית לא קראו את הנתונים הללו? מוזר! במדינות הנסקרות בדוח הגידול בשעות ההוראה של המורים עומד על 10% מאז שנת 2000 ועד 2011, בממוצע. בישראל הגידול היה של 15%, במיוחד בגלל התוכנית "אופק חדש". אז על מה מלינים?
ישנם נתונים מעניינים בדוח הנ"ל גם לגבי הצפיות בכיתות ומשכורת מורים שוודאי כולם מקנאים בהן. יועילו הכלכלן והפמיניסטית לעיין בדוח (יצורף קישור אליו) ויוכחו עד כמה מורי ישראל מרווחים לעומת עמיתיהם במדינות ה-OECD. הרי אם היו משלמים למורים בישראל מכורות כאלה היה הפרשן הכלכלי טוען שזו שחיתות, מהלך כלכלי בלתי נכון, וכד'. מזלן של המדינות בהן משכורות המורים מכובדות מאוד שאין להם פרשן כלכלי כמו אצלנו וגם לא פמיניסטית המנסה לטמטם את הציבור.
ראוי שהורים יתחילו לטפל בילדיהם ולא יותירו למערכת החינוך את מה שהם בעצמם צריכים לעשות. אין מה לקנא במורים, לא בתנאי עבודתם ולא במשכורותיהם. מה שבמדינות העולם המפותחות הבינו מזמן, בישראל עדיין אפילו לא התחילו לחשוב. ואת הפופוליזם והפמיניזם תשאירו לתחומים אחרים.
הגיעה השעה שהורים יגדלו את ילדיהם וידאגו לחינוכם. באף מקום בעולם בתי ספר אינם תחליף להורים המשקיעים את כל מרצם בחינוך ילדיהם. בישראל זורקים את הילדים אל מערכת החינוך ושהיא תשבור את הראש. החופשות של המורים אינן הבעיה אלא איכות ההוראה, הלמידה, המשמעת, התערבות הורים בלתי נסבלת, טבלאות של נתונים המראות את הישגי התלמיד ולא שום דבר אחר. מי שרוצה חברה בריאה, מסודרת, משכילה, חייב להשקיע בחינוך ולמידה הן בבתי הספר והן בבית. ישאלו את עצמם ההורים כמה זמן הם מקדישים לילדיהם ואם הם לא קונים אותם, תרתי משמע, בכסף או המכשירים סלולריים הכי משוכללים או בטובין אחרים.