כך פתאום, ללא הודעה מוקדמת, נחת עלינו פסטיבל הזמר החסידי במלוא עוזו. זמרי השמאל מתחרים ביניהם בכרכורי "מה יפית" רוטטים לרגליו האמיצות של הראיס אבו-מאזן.
יש גיוס כללי של מעריצים, ודומה שמעולם לא זכה פוליטיקאי כלשהו באזורנו, בלא הבדל דת, גזע ולאום, לצבור כל כך הרבה סופרלטיבים, והכל בזכות נאום קצר אחד. שמחה וששון בעיירה: אבו-מאזן החדש, מודל 2014, נולד לנו עם יונה ועלה של זית.
ההתגייסות הזו של דוברי השמאל, לרבות אלה המופיעים תחת המסווה של "שמאל-מרכז", היא חדשות טובות. מפני שאולי נזכה שהכת החסידית שלנו, תאזין למען השינוי ברוב קשב לאבו-מאזן, לא רק כשהוא מדבר באנגלית נוטפת נופת צופים, אלא גם כשהוא מדבר בערבית מתלהמת.
אלא שאם לשפוט על-פי ניסיון העבר, הסיכוי לכך הוא די קלוש.
בערבית, הפרטנר הדגול שלנו לשלום הוא הרבה פחות פוטוגני. מה שמאלץ את חסידיו לאמץ שמיעה סלקטיבית מעוררת התפעלות, ובמקביל להנהיג צנזורה עצמית בכלי התקשורת. לציבור אומנם שמורה הזכות המקודשת לדעת, אבל רק נביאי השקר הם שיקבעו מתי לממש את הזכות הזו ומתי להתעלם ממנה.
יש להם לחברים במחנה השלום גם הצדקה מן המוכן: ציטוטים לא סימפטיים עלולים לשבש, חו"ח, את המאמץ לצייר את יו"ר הרשות הפלשתינית, כקדוש מעונה; קורבן לממשלה ישראלית קיצונית שהיא סרבנית שלום מסורתית. וכבר למדנו שצדיקים דוגמת אבו-מאזן מלאכתם נעשית תמיד, ובהתנדבות, והכל למען השלום החמקני.
פרשת חטיפת שלושת הנערים, והעובדה שבישראל יש ביחס אליה קונצנזוס כמעט מלא (להוציא את אותם שוליים קיצוניים שתמיד יגלו אהדה לפלשתינים), הכניסו את אבו-מאזן למלכוד הסברתי. החשש שמא בן בריתו החדש-ישן, החמאס, ביצע את המעשה, אילץ את ראש הרש"פ לגנות את החטיפה.
הנאום שנשא אבו-מאזן בשבוע שעבר בכנס שרי החוץ של מדינות האיסלאם בסעודיה (נאום שבו לא שכח גם לגנות את ישראל על תוקפנותה כלפי תושבי יו"ש, דברים שכמובן הוצנעו או נגנזו אצלנו), עוררו ברחבי מחנה השלום התפעמות היסטרית. פובליציסט אחד סיכם את המהלך: "נולד מנהיג", ויוסי ביילין הנלהב נחפז לנטוש את שותפו ל
הסכם אוסלו והכריז: "הוא אמר דברים ש
יאסר ערפאת לא אמר מעולם".
ברחוב הפלשתיני לעומת זאת, שרר בלבול מובן. מי שחונך במשך השנים בידי אותה רשות פלשתינית שאבו-מאזן עומד בראשה, לראות בישראל ישות מפלצתית שיש למחוק אותה מעל פני האדמה, התקשה להתמודד עם ההפסקה הפתאומית בתהליך הדמוניזציה ארוך השנים.
רוח השנאה הגורפת שזרעו ערפאת, אבו-מאזן יורשו וחבריהם במשך שנים, הפך עתה לסערה. ובאמת, מה פתאום מגנה עכשיו אבו-מאזן חטיפה של שלושה נערים יהודים, כאלה שרק תמול-שלשום לימדו אותנו שהם מבני הקופים והחזירים?
הכשל הלוגי הזה בלבל אפילו את הפרקליטה החרוצה של הפלשתינים. ח"כ
זהבה גלאון, כדרכה, מיהרה להצדיק את הפלשתינים. "למה שהם ילחמו נגד ההסתה כאשר אין מו"מ מדיני?" היתממה יו"ר מרצ.
בוקר טוב, גב' גלאון. מתי בדיוק גילית שיש בכלל הסתה פלשתינית? הרי שנים את וחבריך מכחישים את קיומה של הסתה כזו.
שנית, האם התקף אמנזיה פתאומי גרם לך, ח"כ גלאון לשכוח, כי הסכמי אוסלו המהוללים לא רק שאסרו במפורש הסתה שכזו, אלא שבעקבותיהם הוקמה ועדה משותפת לביעור הנגע. זו הייתה ועדה מצחיקה עד דמעות שהתפזרה בלי להותיר חותם כלשהו על הטלוויזיה הפלשתינית או על מערכת החינוך שלה. מי שביקרו במשרדי הרשות הודו במבוכה, כי בזמן שבישראל נחוג פסטיבל אוסלו, מדינת ישראל סולקה מן המפות של הרשות. ישראל יוק!
שלישית, רק לפני שנה, בנאום שנשא בירדן בפורום הכלכלי העולמי, טען יקירך אבו-מאזן, שאין הסתה ברשות הפלשתינית. וכה אמר הראיס – ולדברי עדי ראייה לא גיחך אפילו פעם אחת – "איננו מחנכים ואיננו מלמדים את ילדינו שנאה, איבה או אפליה כלפי דת כלשהי. בין אם מדובר ביהדות או בזולתה".
כצפוי, הצטרף הנשיא היוצא
שמעון פרס, למסע המספר בשבחי האדמו"ר מרמאללה. פרס הכריז כי הוא מכיר את אבו-מאזן כבר 20 שנה, ולכן אין לו בכלל ספק ביחס ליושרו ולאומץ ליבו. "הוא איש של מילה, הפרטנר הכי טוב של ישראל להסכם שלום ואסור להחמיץ את הרגע", קבע. "פרס הפקות" שכח רק לציין, באיזה שלום בדיוק. אבל זה כמובן פרט זניח.
מובן שב-20 השנים האחרונות השמיע אבו-מאזן כמה וכמה הכרזות שלא בהכרח מחזקות את אבחנותיו הנלהבות של הנשיא. אבל
הרי כבר למדנו שפרס בז לפסימיסטים. וכשם שבהיותו ראש ממשלה ביטל בהבל פיו את נאומו ב-1994 ביוהנסבורג של יאסר ערפאת (הפרטנר האידיאלי הקודם של ישראל לשלום) - נאום שבו השווה את הסכם אוסלו להסכם חודיבייה התחבולני שחתם מוחמד עם שבט קורייש ששלט במכה - כך גם מעולם לא ייחס שום חשיבות לאמירות של נשיא הרשות, שלא תאמו בדיוק את הדיוקן המיוחצן שלו.
למשל, וזו רק דוגמה אחת מני רבות, בפברואר 2008, צוטט אבו-מאזן בעתון הירדני "אל דוסתור" כמי שאמר כך: "כעת אנחנו נגד המאבק המזויין מפני שאיננו יכולים. בעתיד, הדברים עשויים להשתנות. היה לי הכבוד להיות זה שירה את הקליע הראשון בשנת 1965".
ועד שהדברים ישתנו, אל תתפלאו אם הראיס החדש, מודל 2014, יקבל אזרחות כבוד של מדינת תל אביב.