כשר אבל מסריח

תעודת בג"צ הצעת החוק, להעניק תעודת כשרות למסעדות הפתוחות בשבת, תפגע לא רק במעמדה של הרבנות אלא לא פחות בשמירת הכשרות עצמה של המסעדה ובאמינותה. מסעדה שלא שומרת שבת, השקולה ביהדות כנגד כל המצוות, חזקה עליה שהיא עלולה, ולוּ מתוך זלזול בלתי מודע בהלכה, וחוסר שימת לב, לא להקפיד על הלכות הכשרות. זאת תחת עינו הבלתי פקוחה של המשגיח, אשר כידוע אינו נוכח במסעדה 24 שעות ביממה. יתרה מכך, על-פי ההצעה התעודה תינתן לימות החול בלבד. אולם אין ספק שתחת החותמת "כשר" המסעדה עלולה לבלבל ולהכשיל רבים השומרים על ערך הכשרות, מבלי שהם מקפידים על השבת, שיסברו שהמסעדה כשרה גם בשבת. דומה שאין זכות לחוק החילוני להתערב בהלכה, גם אם הדבר נעשה בחסות הכיפה של יוזם החוק, ח"כ אלעזר שטרן מסיעת 'התנועה'. למרבה הצער הכשרות לא לבד. חוק הגיור החדש ביוזמתו כבר אמרנו?

כפייה חילונית

מתברר שחוק הכשרות המוצע לא לבד. אחרת איך תסבירו את התערבות בתי המשפט בנושאים הלכתיים. ופסק הדין שהוטל לאחרונה על רבה של שכונת גבעת מרדכי יוכיח. כזכור, הרב פסק נגד לימוד מחול של נשות השכונה אצל מורה לריקודי עם, בעלת נטיות לסביות, שהשפעתה, כפי שפורסם, הייתה לא אחת שלילית מבחינה דתית על הנשים ומשפחותיהן. בעקבות הפנייה המשפטית של המורה הוטל על הרב קנס של 60 אלף שקל. אין ספק שמעֵבר לפגיעה הספציפית ברב, מדובר כאן בפגיעה בחופש ההלכה היהודית. ואכן, לא סוד הוא שתביעה זו היא חלק מקמפיין נרחב שמנהלים ארגונים חילוניים נגד רבנים, במטרה להשתיקם ולהשתיק את קול ההלכה היהודית. האם כפייה חילונית היא לגיטימית?

המודל הנכון

בעיתון 'שישבת' מופיעה כמעט מדי שבוע כתבה על אנשים מוגבלים המציגה אותם מזוויות חיים שונות: היבטים סוציאליים ושיקומיים, היבטים אומנותיים ובמעגל החיים (שידוכים וכד'). אין ספק שהכתבות המבורכות שופכות אור רב על כוח הרצון העז הטמון במוגבלים ובמשפחותיהם, כדי להתמודד בהצלחה עם הנָכוּת, ובזכותו הם מגיעים לא פעם להישגים שיקומיים רבים - מבחינה פיסית, נפשית וחברתית - כנגד כל הסיכויים והתחזיות. יתרה מכך לא אחת למדנו על שמחת החיים, האהבה וכוח הנתינה של המוגבלים, כפי שגם נחשפנו לכישורים מוסיקליים, אומנותיים ויצירתיים מיוחדים שהם ניחנו בהם. נדמה לי שגיבורי הכתבות יכולים לשמש מודל חיובי לשיקום ולהתמודדות -תוך ניצול התכונות המיוחדות שלהם שצויינו, לא רק לקהילת המוגבלים, אלא לא פחות לציבור כולו. מן הצד האחר יפה הוכתרה אחת הכתבות בשם "שונה, אבל שווה בין שווים". אין ספק שזו צריכה להיות הגישה המייצגת אל הנָכים.

פניני ארצי

אודה ולא אבוש כי כקוראת אקראית אינני נמנית על קוראיו המושבעים של טורו של הזמר שלמה ארצי (כמו של שאר הטורים) במוסף של המדינה. אולם מפעם לפעם, כשמזדמן לי לקרוא את הטור, אני נהנית משפע התובנות הפילוסופיות והמציאותיות השזורות בו, של החיים על פני הכדור העגול שעליו אנו שוכנים, ואשר בהן הוא מעשיר את קוראיו הרבים. זאת תמיד תוך קריצה אירונית, כשחוט דק של הומור נסוך על דבריו. אולי אפשר לקבץ כל אותן תובנות בלקסיקון תחת הכותרת "פניני ארצי". כי כל תובנה פנינה כבר אמרתי?

תשובה של שבת

במדור המכתבים, של העיתון לאנשים חושבים, הופנתה שאלה של כותבת נכבדת, שהוכתרה בשם "שאלה של חול". עניָינה: מדוע מותר לפַּקחים בתל אביב, המפקחים על סגירת החנויות, לעבוד בשבת? ובכן, לשאלת החולין אענה בתשובה של שבת: הפַּקחים העובדים בשבת הם בני העדה הדרוזית. אולי תופתעי, אולם כגויים, על-פי ההלכה היהודית, אסור להם לשמור שבת (שהיא פריווילגיה השמורה ליהודים בלבד). מתוקף כך, חוק שעות עבודה ומנוחה ביום הקדוש, יום המנוחה היהודי, אינו חל עליהם.

זה לעומת זה

כותב נכבד בעיתון הנזכר מונה בלהיטות רבה את מקרי הרצח הפוליטיים וההתנכלויות לערבים שבוצעו בידי יהודים חובשי כיפה (אגב, רצח הערבים בראשל"צ בוצע בידי חילוני, שרק בכלא חזר בתשובה). הבעיה היא, שאת הרציחות הללו הראויים לגינוי אפשר למנות באצבעות כף היד. לעומת זאת הטרור הערבי, קטל באכזריות מאות יהודים ופצע רבבות אחרים. ואם ניקח בחשבון גם את ניסיונות הפיגועים הרבים, שסוכלו על-ידי כוחות הביטחון, הרי דומה שהם לא יימָנו מספוֹר. האם באותה מידה של להיטות הכותב, שיש להניח שנמנה עם המחנה הפוליטי הנכון (השמאל, אלא מה) אי-פעם גינה גם אותם?