לקסיקון הוא בעצם מילון

מה בין "לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים" ובין "לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח" כיוון שהתבקשתי על-ידי זיסי סתוי לכתוב ערכים ל"לקסיקון ההקשרים", ומאחר שגם כתבתי עבור לקסיקון זה 58 ערכים (שרק חלק קטן התפרסם, מן הסתם משום קוצר היריעה), אני רואה עצמי בר-הכי להביע דעה על לקסיקון זה: ובכן, את לקסיקון ההקשרים ערכו שני עורכים - זיסי סתוי ופרופ' יגאל שוורץ, ואת הערכים כתבו 168 דוקטורים ופרופסורים (ביניהם, כאמור - גם אני), אשר קיבלו שכר על כל מילה. הון עתק הוצא על כתיבתו ועריכתו. לעומת זאת, את "הלקסיקון ההיסטורי" ערכתי וכתבתי לבדי (כל מילה!!! - להוציא דבר יו"ר אגודת הסופרים העברים, בלפור חקק, שהיה היוזם של הפרויקט), ללא שכר. ב"לקסיקון ההקשרים" יש 998 עמודים, ו-1135 ערכים. ב"לקסיקון ההיסטורי" יש 1005 עמודים, ו-1240 ערכים. אלה כמובן פרטים שוליים - העיקר הוא הקונצפט: ב"לקסיקון ההקשרים" שמו העורכים על ראשיהם את מצנפת השופטים: מי ייכלל, ומי לא, ובין אלה שייכללו - מי יזכה ל 1000 מילים, מי ל 400 מילים, ומי ל 100 בלבד, וכמובן, כל אחד קיבל תווית של הערכה (הכותבים נדרשו לציין זאת בכל ערך). למותר לציין כמה פעמים נכשלו אנשי ספרות שקבעו משפט על יצירות מתוך ביטחון וזחיחות הדעת. אביא דוגמאות אחדות: ג'וזפה תומזי די למפדוזה היה אציל איטלקי שכתב ספר מופת בשם "הברדלס". כל חייו התחנן בפני מו"לים שיפרסמו את ספרו, והלקטורים שלהם לעגו לו והשיבו את פניו ריקם. אלמנתו התעקשה להוציא את ספרו לאור, והפך מייד לקלאסיקה של הספרות האיטלקית והעולמית. זכורה לנו "גמיזתו" של ד"ר חיים גמזו על "פונדק הרוחות" הנפלא של אלתרמן, ואת הביקורת הקטלנית של יוסף אורן על עמוס עוז הצעיר. ובכן, קצת צניעות לא תזיק למי ששם עצמו שופט של יצירות ספרותיות. אבל זה לא העיקר - העיקר הוא שלקסיקון הוא בעצם מילון, ובמילון כל המילים שוות, והן מסודרות לפי אלף-בית, ולא לפי חשיבותן. עורך המילון יציין לאיזו תקופה המילה מיוחסת, אם היא מקראית, או מלשון חכמים, אבל אין בכך כדי לפסול מילה מלהיכנס למילון. ועוד דבר, הרי על סופרים "מוערכים" אין כל קושי למתעניין למצוא חומר, ודווקא את הסופרים הלא מוכרים, וכאלה שטרם נגלו על-ידי המבקרים - ייתכן שדווקא את אלה יחפש המחפש בלקסיקון, וב"לקסיקון ההקשרים" הם נעדרים. ולא רק זאת, מתוך היהירות של העורכים והוועדה המייעצת שלהם - הם איבדו בדרך גם אושיות תרבות וספרות כמו נעמי שמר ושבתאי טבת (והם נמצאים, כמובן, ב"לקסיקון ההיסטורי" שאני כתבתי וערכתי - עמ' 475-474, 968-966). כאמור, ב"לקסיקון ההיסטורי" אין העדפות והערכות - נכללים בו משוררים,סופרים, מחזאים, עורכים, מתרגמים, חוקרי ספרות, מבקרי ספרות - אשר פרסמו כתביהם מ 1948 ואילך. לא נכללים בו, כמשתמע - מי שלא פרסם יצירות ספרותיות אחרי 1948, מי ששנת לידתו נשמרת בסוד (כך נהג בצדק גם גצל קרסל המנוח - לקסיקון אמור לחשוף מידע, ושנת הלידה היא בבחינת הכרח). "הלקסיקון ההיסטורי" נמנע במכוון מלכלול תכנים של יצירות (חריגה בעניין זה ננקטה רק כשדובר בשואה או בשכול), ביקורת והערכה על היוצר, המלצות.