מהעיתונות: "הרב חיים קנייבסקי, מחשובי המנהיגים החרדיים, הבטיח בשבוע שעבר כי בבני ברק לא יפלו טילים". כיצד יש להתייחס לדברים אלו? לדעתי דברים אלו מעציבים, ומעוררי תמיהה רבה. הם לכאורה באים להרגיע את מודאגי העיר. את הנשים ויושבי על-מדין. למעשה יש בדברים שיוצאים מפי אישיות במעמדו שיקוף לאובדן מוחלט של אחריות שהייתה פעם לאיש גדול בישראל. כי החסרון בדברי הרב הוא במבט הנקודתי שלו: בני ברק.
תורת בני ברק מצלה.
מה עם תורת בני ברק לגבי פתח תקוה?
מה ביחס לתורת חסידי גור באשדוד?
מה ביחס לתורת ירושלים?
מה בשכונת הדר בחיפה?
ומה על בית כנסת שאומרים בו המון תהילים על-ידי אימא שכולה באחד הקיבוצים?
גדול הדור לא אמור לראות דרך עדשת מגע.
אמור להיות לו טלסקופ כלל יהודי, לא?
כך מבין בעל תשובה שהתשובה שלו עדיין אינה נגועה.
מה מבאר היחס המצומצם ל"בני ברק": בבני ברק לא יפלו טילים.
הוא עלול להתפרש כ-אנחנו את נפשינו הצלנו.
מאות ואלפי שעות לימוד תורה לא הצליחו ליצר משהו שילמדו ממנו כל ישראל ובמיוחד החילונים על גובהו הרוחני של רב גאון בישראל?
ודאי- לא חכם אני. לא פיקח. ולכן אני שואל.
האם מנהיג היהודים אינו חושב על היהודים באשר הם?
האמנם הוא רק מנהיג של שלושה-ארבעה רחובות וכמה סימטאות?!
האם הוא הוגה על בני עירו לבדה? אובדן ערכם המנהיגותי של מנהיגי התורה בא לביטוי אומלל כאן. דברי אלה מבטאים כאב על ההחמצה האדירה - על הכאב אודות מנהיגותם המוחמצת והבלתי קשובה של מי שחזקה עליהם [בעיני עצמם] שהם ראויים להוביל את עם ישראל לאיזה שהוא מקום.