העולם השפוי, איכה?

את קיץ 2014 יזכור העולם בשל הטבח הנוראי של נשים וילדים, על-ידי צבא אכזר וחסר רחמים מאין כמוהו. איני מדבר על דאעש, שעושה שמות בעירק, וכבר התחיל להרחיב את השפעתו ימה וקדמה, צפונה ונגבה, ואף אל פאתי ארצנו הוא כבר הגיע. כל מי ששמע את ננסי פלוסי יודע שהמדובר במלחמת השמד שהכריזה מדינת ישראל על ארגון הומניטרי ובנבולנטי מאד, החמס. הם בסדר, ואנחנו הפושעים. אפילו לא הסכמנו לשתף אותם באותו פלא תבל במימון אמריקני, מערכת כיפת ברזל, ומי יגן על תושבי עזה הנצורים? גם הנשיא אובמה התייצב לצד החמאס פעם אחר פעם, פה בדרישה מראש הממשלה נתניהו להפסקת אש מיידית, ללא תנאים וללא דיבורים (היהודים ידועים כיצורים שאוהבים להתווכח ללא סוף), שם בהטלת "סגר אווירי" על מדינת ישראל (יועץ הנשיא: "אנחנו לא מתערבים בהחלטות רשות התעופה האמריקנית") ולאחרונה בנתק מאוד מתוקשר עד שמדינת ישראל תעשה את הדבר הנכון, ותסיר את המצור מעל עזה (כמה תנאי כניעה נוספים הוצגו גם הם, וככל הנראה ייושמו ללא עוררין, כי מי יעז לפצות פה למשמע החלטות נשיאותיות שקולות והוגנות ביותר של הבית הלבן ולצאת נגד הנשיא-המשוכנע-שהוא-הנביא-המושיע-והמשיח?). שכח לו נשיא ארה"ב שהחמס מוגדר על-ידי כארגון טרור. אך מה דבר פעוט כזה שיהווה מכשול בפני הנשיא. כשצריך, גם החוקה עצמה נעלמת בפניו. מספר ההרוגים בעזה, מהלך כל מבצע צוק איתן, עלה על 1,700 ואולי אף התקרב לאלפיים. לפי דובר החמס (או אולי דובר הפתח, הם עכשיו באחדות לאומית נגד הצורר הציוני), במניין כלל ההרוגים 450 ילדים, 250 נשים, השאר כמובן גברים חפים מפשע, עזתים מסכנים שמדינת ישראל החליטה לרצוח בדם קר, כחלק מרצח עם שיטתי שהיא מבצעת. מספר התושבים בעזה הולך וגדל מראיון לראיון, 1.2, 1.5, 1.8, ואף שני מיליון אנשים. הם חיים באזור "הצפוף ביותר בעולם." פשוט אין לאן לברוח, לנוס, להציל נפשות. לא ניתן לזוז צעד בלי להיתקל בהמון אנשים. וישראל רוצה להשמידם, ללא יוצא מן הכלל. אסור להאמין לתעמולה הציונית, שכן כוונותיהם האמיתיות ידועות לכל. משך ארבעה שבועות ברציפות, ישראל ירתה אלפי טילים, פגזים, רקטות, מיליוני כדורים, וארצות הברית אף ציידה אותה ביותר על-ידי פתיחת מחסני החרום בנגב. כך הגיע מספר ההרוגים לשני אחוזים מכלל האוכלוסייה (ויש המטיבים ומגדילים מספר זה, שגם הוא נופח פי עשרת מונים - לכל מי שזוכר ויודע שאחוז הוא אחד חלקי מאה מהכלל). אכן ואכן, צריך לפטר את שר הביטחון, רמטכ"ל צבא ישראל (זה כבר לא צבא ההגנה לישראל, אצל אויבינו המתוחכמים מאין כמוהם) ושאר המפקדים של הצורר הציוני. הוציאו כמה מיליארדים טובים בשל מה? טבח עם הם רוצים, מחנות השמדה הם יוצרים. גטאות. ורק אלפיים הרוגים? פשוט - שערורייה לשמה! אך לא בישראל ומעשיה הנפשעים רוצה אני לעסוק כאן. מספיק שהעולם כולו עומד על קצות האצבעות ולש ודש ללא הרף בכל הפשעים-נגד-האנושות שישראל מבצעת. דיינו!

העולם הערבי

הלב נקרע בשל מה שקורה בעולם הערבי כולו. בסוריה 1,700 נרצחו מהלך שבוע אחד תוך כדי אותו מבצע בעזה. אפילו לא פיפס אחד, לא רחש קל. קול דממה דקה. דאעש עושה שמות באוכלוסייה, כשהם מציבים את התנאי הבא: התאסלם (לאיסלאם כפי שדאעש מגדירה אותו), שלם כופר נפש לגולגולת ותישאר בחיים, אזרח נחות אך "מוגן" (כפי שהיה המצב עם היהודים משך מאות שנים) או שראשך ייערף ואשתך ובנותיך תאנסנה. עד כה, רבים מאלו שהתאסלמו, ראשיהם נערפו. חבל על הטרחה. תוחלת החיים הוארכה בשעות ספורות בלבד, לפעמים רק בדקות. העולם שותק, שכן הוא עסוק בתקון הקורה בעזה, כל אותם פשעים נוראיים שמבצעת ישראל נגד האנשים החפים מפשע. ראו, לא רק חשבון פשוט אנחנו לא יודעים (אלפיים מתוך שני מיליון הם לא שני אחוזים!), גם את הבנת הנקרא והנעשה צריך לרענן אצלנו. הטילים המשוגרים מעזה מיועדים אך ורק נגד מטרות צבאיות בישראל. ננתח לדקה את הקורה לדוגמה בתל אביב. אין החמאסניקים מנסים לפגוע בנשים וילדים חפים מפשע ובכל אותם התל אביבים המבכרים לשבת בבתי קפה ולהעביר ביקורת על צה"ל ועל ישראל, לבלות על חוף הים התיכון (כן, גם העזתים אוהבים זאת עד מאד) או לצאת להפגנות נגד ישראל. אלו לצד החמס, חבל לפגוע בהם. אלא שישראל במזיד, בכוונה תחילה, הקימה את הקריה, המטה הכללי ומשרד הביטחון באמצע תל אביב, סמוך לשלושה מגדלים מרהיבים, אחד שבסיסו עיגול, השני משולש והשלישי מרובע. לא רק שנתניהו, יעלון וגנץ מתחבאים להם ליד אזור מאוכלס ורגיש מעין כמוהו, מעבר לכביש צפונה הקימו בית חולים (אזרחי) לתפארת מדינת ישראל. אם בתל אביב היו פלשתינים, הם היו מורשים להתקבל שם לנקות את המסדרונות, לעבוד בתור שוליות אחים או עוזרי רופאים ואפילו לקבל טיפול רפואי (שכן היהודים היו קוצרים שבחים מהעולם כולו, כה מתוחכמים הם הציונים בתעמולה ובאחיזת עיניים). אך כפי שכולנו יודעים, היהודים מסתכלים על הפלשתינים כתתי-אנוש, וכך תל אביב נקיה ממה שלדעתם מהווה זוהמה אנושית. אין ולו פלשתיני אחד לרפואה בכל האזור שפעם - וכן בעתיד - היה - ויהיה - שייך לפלשתינים. ראו, מלחמתנו צודקת, אומר החמאס. חייבים לשחרר את פלשתין כולה! חמאס אכן מאוד מודאג מכך שצה"ל והדרג המדיני הישראלי-ציוני-קולוניאליסטי בחר לשבת במרכז אוכלוסייה חפה מפשע, סמוך כל כך למרכז רפואי. לכן הטילים שיועדו לקריה נשמרים לשעת צרה וצוקה, כשיגיעו מים עד נפש, כשממש לא תהיה ברירה אחרת - משל מרד גטו ורשה. עד אז, החמס מפגיז אך ורק מטרות צבאיות אחרות בפלשתין הכבושה! לכל מי שעקב אחר הטלוויזיה בשבועות האחרונים, ברי שהעולם התהפך. טוב ורע התערבבו, ואנחנו טובעים בסחרחורת מוחלטת, במערבולת חזקה מאין כמוה. כבר אי-אפשר להבדיל או להבין. איש אינו יודע אם לבכות או לצחוק, אם זהו חלום בלהות או מציאות חדשה. מחול שדים מטורף: במרכז המדינה היהודית ומסביב כל האנטישמים המשחרים לטרף. את הדם הם מריחים, ובקושי עוצרים הם בעצמם, כה מטריף אותו ריח ניחוח, כה ערבה לחיך המחשבה על התענוגות המיועדים להם. דאעש עורף ראשים, מטיל מורא ופחד ואנשיו, אותם לוחמים, נהנים מאונס נשים, נערות וילדות, והם לא בוחלים גם בבחורים, נערים וילדים. כך נעשה באירן על-ידי השלטון של המולות. כך נעשה בסוריה וכך עכשיו בעירק ומעבר על-ידי דאעש, תענוגות העולם הזה; ואילוציו (בעולם הבא מחכות 72 בתולות).

ובכל זאת, האם לאף אחד לא אכפת?

יצאו להם אלפי מפגינים, רובם ערבים נוצרים, להפגין ביום שבת ליד הבניין הפדרלי, על שדרות ווילשייר בואך ל-405. הם הגיעו באוטובוסים בהסעה מאורגנת וברכבים פרטיים. כולם היו עם חולצות לבנות ועליהם הדפס בערבית וסמל מסולסל באדום. הם באו להפגין נגד זוועות דאעש, אותו ארגון שאנו מכירים בשם "אייסיס." הם באו לקרוא לאמריקנים והעולם כולו, שלא נעמוד בשקט בצד, שנעשה מעשה, שנעזור ונתמוך, נדע, נבין ונפנים. הם באו שכן כואב להם, ועל ברכיהם הם מושטים יד לעזרה, בבקשה ובתחינה. אחרי ההפגנה הם המשיכו למסעדה הלבנונית בשדרות ווסטווד ולקרניבל, המסעדה הלבנונית בוואלי. יום של עשיה וגם קצת נחת והנאה. הגעתי לקראת הסוף, כשזרם חזק של אותם מפגינים בא לקראתי. עצרתי לדבר עם אחד מראשי הכנסיה שלהם ועם חלק מהמארגנים. חשבתי שסוף-סוף אמצא שפה משותפת ואוזן קשבת. איך הגעתי למסקנה כה מוטעת? לתומי חשבתי, וכך גם אמרתי, שישראל היא המקום היחיד בכל האזור המשתרע מאפריקה בדרום, ועד אירן בצפון מזרח, בה יש חופש מוחלט לא רק ליהודים ולנוצרים (זה מובן, שכן שתי הדתות מבוססות על אותם היסודות) כי אם גם למוסלמים ולכל הזרמים השונים כדוגמאת הבהאים, האחמידים, הדרוזים ועוד אחרים. אחד מהיסודות החשובים ביותר של הדת היהודית הוא היחס לאחר - לגר, ליתום ולאלמנה. גם סיפרתי על הנוצרים מדרום לבנון שמילטו נפשותיהם למדינת היהודים, שם הם גרים עד עצם היום הזה. גרים וכמהים לחזור לארצם. שורדים אך בוכים מגעגועים ללבנון. ממש כמו היהודים "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון..." (תהילים קל"ז:1). כך התרפקתי באהבה על ארצי אהובתי, אך נתקלתי בחומה בצורה מצד אותם נוצרים ערבים. "פלשתין שייכת לפלשתינים. עוד מימים קדומים עת זו הייתה ארץ הפלשתים!" "מאין אתה - מארופה?" (קרי חזור לארצות המקור, אין לך כל קשר לפלשתין) "הברית החדשה שלנו היא התנ"ך" (אין כל קשר לברית הישנה, או לתנ"ך שלכם) "אתם היהודים שונאים את הפלשתינים ומתייחסים אליהם לא כמו אל בני אנוש." "בגלל שיש בדרכוני חותמת מסוריה, לא אוכל להיכנס לישראל. אשתו של האחיין של בן הדוד עברה בידוק מאוד משפיל בישראל. לא, לא נוכל לבוא לבקר בישראל, גם אם היינו מאוד רוצים." תדהמה מוחלטת אחזה אותי. אומנם השיחה התנהלה בכבוד - שכן הייתי היהודי היחיד שטרח לבוא ביניהם ולדבר איתם - אך השנאה והפחד ביצבצו מכל משפט. הכל הפוך. בכל ישראל אשמה. כיון שכמה מבני שיחי היו מעירק, וכיון שהגענו עד מהרה ל"פלשתינים," ניסיתי להעלות את סוגית הכורדים. או, זה דבר אחר לגמרי. הזמנתי אותם להמשיך את השיחה בפגש עתידי בזמן קרוב ביותר. חילקתי כרטיס ביקור, בתקווה שאכן נוכל להמשיך בשיח. הם המשיכו למכוניותיהם, בדרכם לארוחת צהריים דשנה, ואני המשכתי להפגנה הבאה, זו נגד ישראל וכל הזוועות, רצח העם והפשעים נגד האנושות שהיא מבצעת בעזה. מאות אנשים עמדו שם והניפו שלטים המתארים את המציאות העגומה. "תשוחרר פלשתין. תשוחרר פלשתין." כך שילהבו הדוברים את הנוכחים, ומחול השדים הלך והתעצם, הרעב לדם יהודי הלך וגבר. עמדתי שם במרכז, מהופנט, עד שהתעשתי. אני היהודי, הישראלי, אני מושא תאוותיהם. לדמי הם צמאים. החזקתי בידי איי-פון וצילמתי, עד שתפשתי את עצמי: כיסוי הטלפון מפלסטיק כחול ועליו בלבן לב שבמרכזו כתוב "ישראל" ומתחת באותיות קטנות יותר Stand With Us. עמדתי בדד, מוקף בשונאים, משוכנע בצדקת דרכי - ממש כמו מדינת ישראל. רק החלטתי לא לחכות עד שהקריאה החוזרת ונשנית "תשוחרר פלשתין" תתחלף ב"מוות ליהודים." המרחק בין השתיים קצר ביותר, מרחק נשימה אחת.