בצד החמאסי
במשך 68 יום לא דווחו בעזה מקרי מוות טבעי (או רפואי ממחלות וניתוחים) שבאופן רגיל מגיעים ל-24(!) מדי יום. תכפילו את ה-24 הללו ב-68 ויתברר לכם שממוות טבעי מתו ברצועה בתקופת המלחמה כ-1600 איש, אישה וילדים. אבל, שלטונות הבריאות בעזה מסרו לציבור סכום כללי של כ-1875 מתים, דהיינו, לפי נתון זה רק כ-275 אזרחים, (כולל נשים וילדים) נהרגו מאש צה"ל...!
מצד שני, לפי מניין הרוגי האויב, כפי שנספרו ע"י יחידות צה"ל ישנם לחמאס למעלה מ-900 הרוגים ועוד כ-100 הקבורים בהריסות של עמדות, מפקדות ומנהרות. לכן מה שהכי מתסכל הוא שלמערכת ההסברה שלנו אין שכל להסביר זאת לעולם-!! אגב, קראו מה אומר
ה-BBC בנדון.
בצד הישראלי
אם נעבור לצד הישראלי נמצא נתון מעניין. ב-21 יום של קרבות קרקעיים נהרגו 63 קצינים, נגדים וחיילים של צה"ל. זה ממוצע של 3 ליום!!. בפירסומים צבאיים בחו"ל מציינים זאת לא רק כמזל ממדרגה ראשונה אלא זוקפים זאת לזכותו של צה"ל, שבהתחשב במספר הכוחות הלוחמים ובכמות ועוצמת האש של החזית,--שילמנו מחיר מאוד קטן בנפגעים בכלל ובהרוגים בפרט.. (אלא שברור שהשקפה כזו והקומפלימנט הנילווה אליה לא יכולים להוות תנחומים למשפחות השכולות) הדבר הכי מתסכל קורה כאשר באים למנות את חללי צה"ל ומוצאים: ששליש מההרוגים לא היו צריכים כלל להיהרג והם נפלו בעיקר בגלל שטויות ו/או רשלנות שלהם או של מפקדיהם...
אין ספק שעם שוך הקרבות, צה"ל חייב להקים ועדות חקירה לחקור את הכשלים, ביחוד אלו שהביאו להרוגים, כמו הנגמ"ש בלילה הראשון, ג'יפ המפקד שנפגע בשטח הקרב (פעמיים!!), פצמ"ר פוגע בשטחי כינוס קרובים מידי (פעמיים...) ורשלנות בהגנה על עמדה מבוצרת...מצד אחר נשמנו לרווחה מפני שהיו רק מקרים בודדים של "ירי על כוחותינו" לעומת מלחמות קודמות .
חללים אזרחיים
למזלנו הגדול, ולהתנהגות מופתית של הציבור, לא היו נפגעים בקרב האזרחים במלחמה זו. מצד שני, אין ספק שהתפיסה הצה"לית, מאז שנת אלפיים אשר מעלה את ערך השמירה על חיי החייל הישראלי למדרגה הגבוהה ביותר, גורמת לכך שהחייל שיודע זאת נלחם בצורה יעילה יותר. אבל מכוון אחר לגמרי, נוכחנו שהציבור הישראלי מגיב בצורה הרבה יותר קשה ואפילו טראומתית לכל חלל שלנו, תופעה שהתקשורת מלבה בכל עוצמתה. תופעה זו אינה מסייעת לחוסן הלאומי ולכן יש לבוא בדברים עם התקשורת אצלנו שתחדל "לחגוג" בכתבות וסיפורים וכיסוי משפחה על כל חלל תוך כדי המלחמה, יהיה מספיק זמן לעשות זאת בזמני רגיעה.