ארגון כחמאס, המפעיל כלפי בני-עמו טרור ישיר וטרור עקיף, ואשר עיקר כוחו באלפי חמושים המסתתרים בעומק הרצועה בעולם-תחתון משלהם – מוטב כי "יועמד במקומו" ע"י אותם חלקים של אוכלוסיית-הרצועה עצמם, אשר יעדיפו לקיים ולשמר אפשרויות של שיפור נרחב במחייתם וברווחתם, כפי שיוסדרו למענם ע"י גורמי-חוץ בפיקוח מתאים, להבטחת אופיים ההומניטרי. זאת יש לנסות, טרם החלטה על פעילות צבאית מעמיקה יותר מזו שננקטה עד כה במבצע הנוכחי.
אין להתעלם מקיומם של מרכיבים עממיים ודתיים אצל החמאס, המוגדרת עדיין כ"תנועה", שיש בכוחה לענות, במידה זו או אחרת, על צרכים קיימים שמחוץ לתחום החומרי גרידא אצל תושבי-הרצועה. כל עוד צרכים אלה אינם מסופקים או מופחתים בדרך אחרת – הרי גם אם תיעקר תשתית החמאס, במחיר הדמים היקר שתעלה פעולה כזו, לא תימנע צמיחתו של ארגון דומה אחר. מאידך-גיסא, שחרור חלקי, מדורג ומפוקח של הלחץ, בו נתונים תושבי-הרצועה במצבם הנמשך, עשוי להיות בגדר ניסיון מועיל, עם סיכויים טובים יותר לעתיד, גם מבחינתה של ישראל.
בכל מקרה, על ישראל לשמור על מידת שליטה ראויה ומתבקשת בכל פעילות של סיוע חיצוני לתושבי רצועת-עזה, שיש לה ביטוי בשטח הרצועה. כל גורם זר או אזורי, הרוצה בטובתם של אזרחי-הרצועה ובהמשך שיקומם, חייב – בהכרח, ועל סמך שורה של הוכחות קיימות - להשלים עם פתרון "משולב" זה, אשר ייתכן כי יהפוך לזמני, בעקבות שינוי מדורג של המציאות בשטח ויצירת אמון הדדי.
בידי ישראל לשמר בקרה מידתית על הרצועה, מבלי לשהות בעומקיה, במטרה כפולה ובצידוק כפול - למען ביטחון תושביה ולמען... תושבי-הרצועה. לפיכך ניתן להציע, בין היתר:
1. הסדרת מסוף נפרד ומיוחד בנמל-אשדוד (או באתר דרומי שיוקם) לקליטה ולבדיקה של מטעני-סיוע מחו"ל, אשר יובלו מהמסוף אל תוך הרצועה בהובלה יבשתית, תוך בקרה ישראלית שוטפת ומתמדת, דרך מעברי-הגבול הקיימים.
בבוא העת, עם התקדמות שיתופי-הפעולה בשטח – ייבחנו במשותף סידורים לביצוע יצוא של תוצרת מן הרצועה לאזורי יו"ש ולארצות-חו"ל. תנועת נוסעים מהרצועה, ככל שתתאפשר ותוסכם בעתיד – תתבצע בנסיעה יבשתית מבוקרת אל כלי-שיט העוגן בנמל ישראלי, ומשם לנמל-חו"ל קרוב ואל שדה-תעופה של מדינת-העגינה.
הסדרים כאמור ימלאו את חלקו הבסיסי של הצורך, הנטען מצד תושבי-הרצועה כלפי מיגבלות-הסגר הקיימות לגביהם - ביבשה, בים ובאויר – מבלי ליצור סיכונים בלתי-נסבלים של הברחות אמצעי-לחימה אל תוך הרצועה, בדרכי-גישה בשליטתם. אומנם בידי המצרים ליצור לתושבי-עזה אפשרויות דומות, אך אם לא יעשו כן - יהיה במוצע לעיל כדי לנטרל טענת "סגר חונק" על אוכלוסיית הרצועה.
2. הקמת שטחי-חיץ חקלאיים ברצועת-עזה, בכל מקום אפשרי, בסיוע טכנולוגי ואגרונומי מצד ישראל; זאת - בשילוב ארגוני-סיוע מהימנים ומיומנים שיאושרו לצורך זה, מפעם לפעם, באישורים זמניים הניתנים לביטול (וכמובן לאי-חידוש) ע"י ישראל, עקב כל הפרה של המחויבות למקצועיות ולאוביקטיביות.
בהקשר זה (ואף מעבר לו): ניצול אפשרי של ערוץ נחל-הבשור, החוצה את רצועת-עזה לרוחבה (בסמוך לאמצעה, ועד לים-התיכון), לכל צורך אסטרטגי, והסתייעות בכמויות-המים הרבות שהוא מנקז בכל עונת-משקעים – לאגירה ולחקלאות (עם השלמת צעדי-השיקום של יובלי-הנחל בישראל).
3. ככל שיתאפשר הדבר על-פי מצב-הדברים שיתברר, יהיה מקום גם לפיתוח מקומות-תעסוקה ומפעלי-ייצור אזרחיים מועילים, בענפי מלאכה ותעשיה קלה, מבלי לשלול ענפי-שלום יצרניים נוספים. כך גם לגבי מוסדות-השכלה ברמה אקדמאית, אף בשילוב מוסדות-מחקר.