לאחי ורעי היקרים ה׳ עליהם יחיו.
הנה נמצאים אנו בראשית שבוע והימים עוברים ויום הדין מתקרב ובא, צריך לחזק בעצמנו עצה להינצל מיום הדין וכן עצה ליראת שמים ומידת השם היא מידת הענווה. מי שיש לו מידה זו זוכה לדברים גדולים ונהיה אהוב אצל הקב״ה, מי שיש בו את מידת הענווה זוכה לדברים גדולים.
והנה הגמרא במסכת שבת דף ל׳ אומרת תנו רבנן לעולם להאדם להיות עניו כהלל, ומעשה בשני בני אדם שהימרו בניהם, האם אפשר להקניט ולהרגיז את הלל הזקן?, והימרו על זה ארבע, וכך הלך אחד האנשים בערב שבת, ובאותו הזמן הלל הזקן היה חופף את ראשו ואותו אדם היה הולך מתחת ביתו של הלל וצועק בקול גדול ״ מי כאן הלל, מי כאן הלל?״ בצורה של בזיון וזלזול גדול מאוד, מיד יצא הלל מבית המרחץ לאדם הזה ואמר לו: ״ אני הלל, האם אני יכול לעזור לך?״ אמר לו אותו האיש: מדוע הראש של הבבליים סגלגלות? ענה לו הלל: שאלה גדולה שאלת וחשובה מאוד, ענה ואמר לו המילדות לא מילדות טוב את העוברים.
עבר כמה שעות ושב אותו אדם ועובר שוב ליד ביתו של הלל הזקן שהוא הנשיא של עם ישראל ושוב קורא ״מי כאן הלל מי כאן הלל?״ יצא אליו הלל ואמר לו: בני, האם תפסת אותי? אמר לו כן, יש לי עוד שאלה לשאול אותך מדוע עיניים של תורמודיין ( שם של עם) תרודות? אמר לו הלל: שאלה גדולה שאלת וחשובה היא, כי הם גרים במקום שיש בו הרבה חול והחול נכנס להם לעיניים. עבר עוד שעה ושוב אותו אדם בא ליד ביתו של הלל והיה צועק "מי כאן הלל מי כאן הלל? יצא הלל הזקן ושאל מה רצית בני? אמר לו: יש לי שאלה לשאול לך, ענה לו הלל שאל בני, שאל ואמר: מדוע רגליים של אפריקנים רחבות? ענה לו הלל הזקן: שאלה גדולה שאלת בני, והתשובה היא: כי הם גרים בין בצעי המים אמר אותו האיש להלל הזקן עוד הרבה שאלות יש לי שאול אותך אבל אני פוחד לא להכעיס אותך, מיד ישב הלל הזקן ואמר לו בני יש לי זמן, שאל אותי כל מה שתרצה, אמר אותו אדם להלל לא ירבו כמותך בישראל? שאל אותו הלל, מדוע אתה אומר לי כך? ענה אותו אדם ואמר בגללך הפסדתי עכשיו ארבע מאות זוז.
והנה מי שמסתכל על הגמרא הזו רואה כמה ענווה הייתה להלל הזקן ונשיא עם ישראל, תלמיד חכם עצום, מגדולי עם ישראל שהיה. בכל הדורות בערב שבת מתכונן לשבת עומד אדם, מבזה אותו ברחובות ושואל דברים ריקים מתוכן. אך הלל עומד איתן בדעתו וכלום לא משפיע עליו כלום לא מהרהר אותו במידת הנעלות שלו.
אך אותו הלל שעליו נאמר ״לעולם יהיה אדם עניו כהלל" יכול ברגע ליפול במידת הענווה ואין ביטחון לאדם בכל מידה שיש לו וכך יש גמרא במסכת פסחים סו. שפעם אחת חל ערב פסח בשבת ולא ידעו בני ביתרא שהיו נשיאים של עם ישראל אם פסח דוחה שבת והלל הזקן ידע שפסח דוחה שבת ושראו בני ביתרא שהלל יודע והם לא יודעים מינו אותו להיות נשיא עם ישראל ואמרו הוא ראוי להיות נשיא יותר מאיתנו. והגמרא אומרת: שהלל אחרי כן, אמר לבני בתרא: למה אני יודע את ההלכה הזאת ואתם לא יודעים?, זה בגלל שאתם לא כיבדתם ולא שימשתם את שמעיה ואבטליון. והגמרא שממשיכה שאחרי זמן הייתה שאלה על סכין האם מותר להוציא בשבת או לא? והלל לא ידע את התשובה ואמרו שם: שזה בגלל שהתנשא על בני בתרא והנה גמרא זו יכול להיות שהיא לפני המעשה הקודם של הלל עם האדם שהימר על ארבע מאות זוז. איך היא מלמדת שמי שמתגאה מאבד את כוחו, מי שמתגאה מאבד את טוב והתורה שיש בו, מי שעניו נהיה כלי קיבול לעוד דברים גדולים וטובים ועל גאוותנים הקב״ה אומר אין אני והוא יכולים לגור יחד.
נחזק עצמנו במידת הענווה ונזכה להיכנס ליום הדין בחסד וברחמים
בברכה והצלחה מוסדות שובה ישראל.