המלחמה נגד הטרור החמאסי בעזה ובהשלכותיה על ישראל, יצרה מציאות חדשה, בכל ההיבטים הביטחוניים והמדיניים, ביחסים בינינו לפלשתינים, הן במישור המקומי והן הבינלאומי.
המציאות החדשה יצרה אצל כל אותם המומחים, היועצים והפוליטיקאים של "תעשיית השלום" שנכשלו כבר בעבר, אופטימיות ממוחזרת שלפיה אבו מאזן עשוי להיות "המושיע" והפתרון למשבר תוך "הכנעת" החמאס. הם מאמינים שאפשר וצריך להחזיר את האבו מאזן למרכז הבמה בכל התהליכים המדיניים הצפויים, כמנהיג חדש שמסוגל ל"הפתיע" את ישראל להכניע החמאס ולהביא בשורה לשלום.
פנינו אל השמש העולה למנהיג המושיע
כל אותם "עושי שלום" מומחים שכבר נכשלו נתלים באבו מאזן כמשיח החדש. זה אותו אבו מאזן שחמאס גירש אותו ואת הפתח מעזה בהפיכה אלימה לפני כעשר שנים. זה אותו אבו מאזן שהשב"כ של ישראל הציל אותו מהפיכה של החמאס בגדה לפני כחודשיים. זה אותו אבו מאזן שדוגל ב"שטחים תמורת שלום" כנראה על-פי נוסחת פינוי גוש-קטיף ועזה, שקיבלנו תמורתם אלפי רקטות ופצצות.
צריך ל"חזק" את אבו מאזן
המהלך המעשי של האנונה הזו מתבטא ברצון ל"חזק" את אבו מאזן. הישראלים התומכים באבו מאזן ובממשלת "האחדת והפיוס" הפלשתיני, מנסים לייחס לאבו מאזן יכולות וכוחות של מנהיגות דמיונית שמנותקת לחלוטין מהמציאות האמונה שאבו מאזן יהיה מסוגל להשתלט על החמאס ועל עזה, בסיוע ביטחוני ישראלי וכלכלי בינלאומי הוא חלום של פנטזיה.
עושי השלום "המקצועיים", מדמיינים שאבו מאזן ירסן את החמאס ויהפוך ל"מפקח" על השיקום והפירוז של עזה, שהוא ישמור על המעברים וימנע הכנסת אמל"ח . שהוא יגלה מנהרות ויפוצץ אותן, יסגור מפעלים לייצור רקטות יתעמת עם התנגדות של גדודי אל-אקצה, שהוא יוביל את מממשלת הטכנוקרטים לפשרה ולקץ הסכסוך עם ישראל. אשליות של משווקי אופטימיות מגויסת ומזויפת.
אין סיכויי לפתרון מדיני
איך אפשר לדבר על "פתרון מדיני" עם הרשות בהנהגת אבו מאזן, שכאשר מחצית הפלשתינים בהנהגת החמאס, מסרבים לכל פשרה ומארגנים הפיכה אלימה נגד אבו מאזן ברמאללה? איך אפשר להאמין בכוחו של אבו מאזן, כאשר הרחוב הפלשתיני גם בעזה וגם בגדה, רואים בו משת"פ ישראלי אמריקני. הרחוב הפלשתיני נסחף אחרי לוחמי החמאס והלכי הרוח של האיסלאם הקיצוני באזור.
ראוי להזכיר שלמרות כל החיזוקים שאבו מאזן קיבל כבר בעבר מהאמריקנים, האירופים, מקרנות הסיוע הבינלאומיים, ומהשמאל ומהתקשורת שלנו, אבו מאזן נכשל להוביל הפלשתינים לפשרה ולקץ הסכסוך עם ישראל. הוא נכשל כאשר קיבל לידיו את עזה לאחר ההינתקות. החמאס ביצע הפיכה אלימה נגדו ונגד הפתח.
"זכות השיבה" ומחנות הפליטים
אין אף מנהיג פלשתיני, כולל אבו מאזן, שיהיה מוכן להתייצב בפומבי בפני כל הפלשתינים, במחנות הפליטים בסוריה, בלבנון, בירדן, בעזה ובגדה ולהצהיר על ויתור ל"זכות השיבה". ישראל לעולם לא תסכים על "זכות השיבה" וחזרה לגבולות 67 ולכן אין שום סיכויי להסכם קרוב.
התקוות שבמקום האקדח, הכאפייה והזקן של הראיס ערפאת המנוח, בא ראיס מגולח, לבוש חליפה, המדבר בסגנון מאופק ותרבותי, ישנה את המצב היא תקוות שווא. הטקטיקה השתנתה אבל האסטרטגיה נותרה יציבה, גם בימי מנהיגות של אבו מאזן.