בכל זאת הובחן, שהסורים יכולים להבקיע את הקו הישראלי בהיותו ביסודו ובמהותו "קו בט"ש", ואינם מתכוונים לקרב של ממש. מפקד חיל-האוויר התעניין האם מסוגלים הסורים "לחטוף יישוב" בלי התרעה מספקת (במונחים של חיל-האוויר). ענו לו, שלפי הדוקטרינה הסובייטית, את הפעולה הקרקעית יש להקדים בהרעשה ארטילרית בת שעה-שעתיים. עם זאת, יכולים הטנקים הסורים להבקיע את הקו בלי הרעשה, או במקביל לה.
הרמטכ"ל אמר, שהטילים נ"מ אינם מהווים בעיה של ממש. הם יפריעו אם נרצה לתקוף סוללת תותחים, אך אינם גורם במלחמה של ממש. בעתיד, בימי תחילת אוקטובר, תהיה לדיין גישה אחרת, אבל עכשיו הוא לא התנגד. הוזכרה גם ההערכה הרוסית (הידועה לישראלים), שהסורים מסוגלים לכבוש את כל הרמה – ואפילו לבד. תשובת הרמטכ"ל ראויה לציטוט מדויק: "אולי רק בשביל שנעבור את ראש-השנה בשקט אני לא מקבל את ההנחה, שהסורים מסוגלים היום לכבוש את רמת-הגולן".
דיין הקשה: "אתה אומר (גם במקרה של) התקפת-פתע?"
אלעזר ענה, שהסורים בהחלט מסוגלים להפתיע (אין לנו התרעה) בפעולה מוגבלת, "אבל להיערך למלחמה - אנחנו מסוגלים לדעת ... מערך הטילים לא משנה את יכולת חיל-האוויר בחצי יום לגמור את הבעיה הסורית".
אפשר להבין, שדיין לא היה מרוצה מהתשובה. את הביטוי המעשי לתחושתו הוא נתן רק באוקטובר, וברמה בכירה יותר; כלומר, דרך הדרג הפוליטי ולא ישירות מול הרמטכ"ל בפורום צבאי.
ביקור המלך חוסין הוזכר בדיונים האלה רק ברמז, משום שלרוב המשתתפים היה אסור לדעת על ביקורו. היה צפוי, שההתרעה תשתקף בדיונים – ולא היא. ב-26 בספטמבר (למחרת הביקור) סיפר הרמטכ"ל, כי יש ידיעה "ממקור רציני [ש]הצבא הסורי ערוך ומוכן לפתוח באש בכל רגע. לא ידוע אם זה מתואם עם המצרים" (כך!).
6 תא"ל אריה שלֵו, ראש מחלקת המחקר באמ"ן, אמר שיש ידיעות על כך שהסורים והמצרים חוששים מהתקפה של ישראל. סגן הרמטכ"ל העיר, שהסורים קיבלו את חוות-דעת הרוסים, שהם מסוגלים לכבוש את הרמה. על כך השיב שלֵו, "אין שינוי במרכיבים העיקריים של הבעיה. סבירות גבוהה שלא יגיבו" (על הפלת המטוסים, כל שכן לא ייצאו למתקפה "עצמית"). הרמטכ"ל סיכם, שהידיעה (התרעת המלך) אינה רצינית. לא הגיוני ולא סביר שסוריה תפתח במלחמה לבדה, ללא מצרים. "כמעט הייתי אומר הלוואי" – אמר.
אלוף פיקוד הצפון הביע דעה חריגה של דאגה אולטימטיווית, אם כי מנוסחת ב"רכות" מובנת: "לאחרונה אני בהרגשה שיש לחיל-האוויר יותר בעיה בסיוע מיידי. יחד עם חוסר ההתרעה נהייתי יותר רגיש ומודאג".
דיין תמך בו בשתיקה, ומיד זימן דיון מיוחד בלשכתו. הרמטכ"ל חזר על עמדותיו: "נדמה לי שאנחנו לא עומדים בפני מלחמה עם סוריה. אני חושב שלא יכול להיות דבר יותר אידיוטי מצד סוריה מאשר שתתקוף לבד. זה שלא הולכים למלחמה של שתיהן (בשיתוף עם מצרים) נדמה לי שיש לנו אינדיקציה לכך ... מה שיכלו לעשות ברמת הגולן הם יעשה בתגובה על (הפלת) המטוסים".
גם דיין סבר, שהסורים אינם הולכים לתקוף על-מנת לכבוש את הגולן, מאחר שאין שיתוף מצרי. הוא התייחס ברצינות ובדאגה לפעולה סורית אפשרית, גם אם זו תהיה "תגובה". במלים שלו: "עלינו להחדיר להכרה שלנו שאין שם סואץ שצריך לעבור (כלומר מכשול קרקעי), ומה שעליהם לעבור זה שטח הפקר ... ויש לחשוב שיהיה איזה רוסי ממולח שייעץ להם". דעתו ודאגת אלוף הפיקוד היו בסיס לתגבור הגולן בימים הקרובים, כולל חפירת תעלה נ"ט כתחליף ל"סואץ" הטבעי.
הוחלט, כי חיל-האוויר יהיה בכוננות גבוהה לסייע לכוחות הקרקע, ויכין יעדי תקיפה בצפון סוריה. צוותי תותחנים וכמה פלוגות טנקים יעלו לרמה, או יהיו בכוננות לעלות לשם. הוחלט להעלות כחצי מהצוותים של גדוד שריון מחטיבה 7, שדרך קבע היה בתעלה. בפועל, עלה הגדוד כולו. כל זה היה מכוון ל"תקופת החגים": מ-26 בספטמבר עד אחד באוקטובר.
ב-28 בספטמבר, יום שני של ראש-השנה, תקפו שני טרוריסטים ערביים רכבת עולים בגבול אוסטריה. הם לקחו שני עולים ופקיד מכס כבני-ערובה, ודרשו לסגור את מחנה-המעבר בטירת שנאו ולקבל מטוס למילוט. תוך זמן קצר נענה ברונו קרייסקי, קנצלר אוסטריה, לשתי הדרישות
.
בשלושים בספטמבר, יצאה ראש-הממשלה לשטרסבורג, כדי לנאום ב"מועצת אירופה".
7 משם מיהרה לקרייסקי, שאכזבהּ מאוד. לא היה לה קל לקבל את המציאות החדשה, שהשמיטה את הקרקע מה"מודוס ויוונדי" של הציונות הקלאסית. בשניים באוקטובר היא קטעה את ביקורה באירופה, אבל מסיבה אחרת, כפי שיסופר להלן.