למי סיכויים טובים יותר לנצח?

ולנו, הבוחרים, הייתי מזכיר שרק אחוז נמוך מאוד מכלל הבוחרים מצביע, וכל קול יכול להטות את כף המאזנים. על אחת כמה וכמה בבחירות שבהן אין ענין מיוחד, בהן אחוז המצביעים אפילו קטן מהרגיל. בבחירות האחרונות בעיר בורלי הילס, לדוגמה, הפרש של שישה קולות בלבד זיכה את ננסי קרזנה בקדנציה נוספת (לאחר העדרות של מספר שנים) ושינה את מאזן הכוחות בין חמשת חברי מועצת העיר. לכן, הצביעו "אבסנטי" או לכו לקלפי ביום הבחירות, אך ודאו שלא תפספסו את יום שלישי הראשון בחודש נובמבר. הקלפיות פתוחות משבע בבוקר עד שמונה בערב. בבורלי הילס והסביבה ניתן לראות באחרונה שלטים, אלו עם שמו של טד ליו (שמו מוכר שכן הוא משרת בסנט של קליפורניה ולפני כן היה חבר מועצת העיר טורנס), ואלו עם שמו של אילן קר, תובע פלילי המטפל בכנופיות נוער. זוהי בדיוק הסביבה שמרבית התושבים בה הם דמוקרטים (ויהודים). לכן, כל שלט עם שמו של אילן מחדש, מפתיע ומרגש. לרוב, המצביע לא מכיר את מרבית המתמודדים למשרות השונות (המצב גרוע במיוחד בבחירת שופטים) וסך כל הידע לגבי ההצעות השונות מסתכם ברושם שנוצר מפרסומות בטלוויזיה או גלויות ושאר חומר בחירות שקיבל בדואר. מעטים בלבד טורחים לנסות להפגש עם המתמודדים, לקרוא וללמוד, לחקור ולדרוש. יש הסומכים על המלצות של עתונאים או של ארגונים אלו או אחרים, אך בסופו של דבר, דמוקרטי לרוב יצביע עבור מועמדים דמוקרטים ורפובליקני לרפובליקנים. לפיכך, באזור דמוקרטי, הסיכויים הם שהמועמד הדמוקרטי יזכה. וזו בדיוק הבעיה של אילן קר. אילן קר הוא בנם של כרמלה וניסן (אביו החורג) פרדו, מראשי הקהילה הישראלית, "הוותיקים." אחד משלנו. חלק מה"מישפוחה." התייצבו לצידו הפילנתרופ אדם מילשטיין ושוע העולם שלדון אידלסון, ואיתם ראשי הקהילה הישראלים, "הצעירים," ואליהם מצטרפים אנשים רבים (לדוגמה ניצה ואריה בן יהודה). ישנה מחויבות להוריו של אילן. ישנה מחויבות של הקהילה לתמוך במישהו מאתנו. וישנה הרגשה של מעורבות ואיכפתיות, של רצון להצליח, נגד כל הסיכויים והסקרים (המראים נאמנה שטד ליו יהיה נציגנו הבא בקונגרס). לדוגמה, בבחירות המקדימות, וידאנו שכל אחד מהמשפחה ילך להצביע, מעין מחויבות אישית של הבוסלים. אין ספק שרבים יעשו זאת שנית בנומבר, אך השאלה היא האם הזרם יהיה חזק מספיק, האם מספר המצביעים (שבדרך כלל לא מצביעים) יהיה גדול דיו להביא לידי הנצחון המיוחל (שכרגע נראה בלתי אפשרי בעליל). בפוליטיקה לא ניתן לדעת מה ילד יום, ודברים יכולים להשתנות בן רגע, ומחר שנית, בערב כך ובבוקר אחרת.

פוליטיקה, בין אם במרוץ לקונגרס ארה"ב או בבחירות המקומיות בבורלי הילס, אינה נקיה מכל דופי ורבב. נהפוך הוא. גם כשאנשים טובים מאוד רצים, נעשים כל מיני דברים ביודעין ושלא ביודעין שמן הראוי היה שלא יעשו. אך זהו טבע האדם: נראה לנו שזוהי תחרות לחיים ולמוות, והכל מותר. אפילו כשצד אחד מתנהג כשורה, באיפוק ובסבר פנים, הצד מנגד יכול לנקוט בצעדים מפוקפקים. כך קרה לפני מספר שנים כשמרלי גולדמן רצה לקדנציה שלישית למועצת העיר בורלי הילס. באותו זמן היא הייתה ראש העיר בורלי הילס, וכל הסיכויים היו שהיא תנצח. בסוף השבוע לפני יום שלישי' יום הבחירות' חולק מכתב לבוחר מדלת לדלת בכל רחבי העיר (הדבר כרוך בתשלום של כמה אלפי דולרים, והנה אתה מוצא לפתח ביתך דף, מכתב לכל מאן דבעי). היו אלו דברי בלע נגד מרלי, מתקפה קשה מאין כמוה, והנזק נעשה. העתונים המקומיים מחולקים בימי חמישי ושישי, וכך יצא שלא הייתה דרך להגיע למספר גדול של בוחרים (למעט אלו שתמכו במרלי והצהירו על כך, כך שהם היו ברשימת תפוצה) עם תגובה הולמת. כתוצאה מאותו "תרגיל מלוכלך," מרלי הפסידה בבחירות ועזבה את הפוליטיקה לאחר תשע שנים במועצת העיר. מנהלת הקמפיין שלה (בהתנדבות), ורה מרקוביץ (קרובתו של מרוין מרקוביץ), הזמינה את כל הפעילים בועד המרכזי לארוחת בוקר בפנינסולה (מלון חמישה כוכבים בעיר), להודות לנו על העזרה, ואנו מצדנו פרסמנו בעתון המקומי עמוד שלם של פרידה-תודה למרלי על שנותיה במועצת העיר. בעוד ורה מרקוביץ ניהלה מערכה נקיה לחלוטין, מקבילתה לא בחלה בכל דרך להביס את מרלי. היה שם ריב של שנים, שתי נשים שפשוט לא הסתדרו זו עם זו, כל אחת מסיבותיה היא. וכששתי נשים ניצות ניצבות זו מול זו, עדיף להתרחק ככל האפשר. על מה ולמה מרלי הפסידה? התרגיל ה"מלוכלך" של הפצת המכתב ברגע האחרון לא היה הסיבה, כי אם הקש ששבר את גב הגמל. מרלי האזינה יתר על המידה ליועציה (עבור שרותיהם היא שילמה הון עתק מכספי התרומות של הבוחרים). היו אלו יועצים שניהלו מערכות בחירות ברמה הפדרלית, ושם, כך נראה, הכל מותר (גם אם לא הכל חוקי ביותר). כך היא עשתה את שעשתה, שלא בדיוק היה נכון. אם זכרוני אינו מטעה אותי, פורסמה רשימת שמות של תומכים, מאות שמות פרוסים על עמוד שלם של העיתון המקומי, והתברר שחלק לא היה ברשות, שמות אחרים כלל לא ידעו על כך, וכו'. במקום להקפיד על קוצו של יוד, שלחו את הרשימה לדפוס (ותרוצים היו למכביר: זה היה ברגע האחרון, כן בדקנו, לא בדקנו, סמכנו שמישהו אחר בדק, וכו') והענין התפוצץ עם הופעת העיתון בדפוס. הרשו לי להצהיר דברים כהוויתם: אין כל ספק שהדבר נעשה בכוונה תחילה, ושיועצי הבחירות המתוגמלים היטב לא הבינו את גודל התרעומת בבורלי הילס, פה אנשים לא שוכחים ולא סולחים. הם עשו זאת ביודעין, כי לא היה להם אכפת, והם לא חשבו שיתפשו. כמי שהיה מוערב במספר מערכות בחירות מקומיות, אני מעריך יועצים חיצוניים בתשלום בה במידה שאני אוהב מוכרי מכוניות או סוכני דירות או אפילו עורכי דין מאוד מדופלמים. אלו הראשונים באים, מייעצים עצות, אך אינם אחראים לשום דבר. הם את כספם יקבלו, יקרה מה שיקרה. אצל מרלי, ורה מרקוביץ ניהלה את הקמפיין בהתנדבות, ויושרה אינו מוטל בספק. אך היו יועצים בכירים, שמרוב ניסיון, הם שכחו שגם עליהם חלים כל החוקים שתקפים לגבי ולגביך. הייתה זו יוהרה לשמה, ומרלי שילמה את המחיר. עם כל נסיונה הרב, היא סונוורה, שתתה בצמא את דברי היועצים וקיבלה את כל שאמרו כתורה מסיני. במקום לשאול ולדרוש ולהשתמש בשכל הישר, נדמה היה לה. וכשמישהו משחק ב"נדמה לי," התוצאות לא תאחרנה לבוא. נראה שיש לזכור את הלקח הזה גם במערכת הבחירות הנוכחית.

רבים מאתנו מצביעים לאילן כיון שהוא "אחד משלנו," חלק מהמשפחה המורחבת. בכל שיחה שהייתה לי לגבי אילן, אף פעם לא הועלה הטיעון "לא להצביע לטד בגלל שהוא אסיאתי במקורו" או כל הערה פוגעת או דוקרנית אחרת. נהפוך הוא: כולנו מתייחסים בכבוד רב כלפי סנטור ליו, אך היינו רוצים לראות את אילן בקונגרס. בבחירות אחרות, לועד בתי הספר המקומיים בבורלי הילס, ידידה שלי רצה לקדנציה שניה. בקדנציה הראשונה היא זכתה מן ההפקר, שכן החלטתי ברגע האחרון לא לרוץ, וכך היה מספר מועמדים זהה בדיוק למספר המקומות הפנויים, קרי לא היה מרוץ. אותה ידידה' נושין שמה, היא פרסיה ומשפחתה אינה יהודית. שנים על גבי שנים היא פועלת למען הקהילה, בונה גשרים, מקשרת ועושה. לדוגמה, מדי שנה לכבוד השנה החדשה הפרסית, היא מקימה מיצג בשוק האיכרים של יום ראשון לרווחת כל התושבים: בואו, ראו ולימדו, בואו ותחגגו איתנו. רצה נגדה יהודיה מאוד עשירה, ותמכו בה חבריה עשירים וידועים עוד יותר (נזכור, הכל מדובר בעיר קטנה של 34,000 אנשים). בשלב כלשהו של המערכה לחיים ולמוות קרה דבר. נזכור שהיו אלו בחירות לועד המנהל ארבעה בתי ספר יסודיים, מגן חובה עד כיתה ח' כולל, ובית ספר תיכון אחד. קרי גם סדר גודל קטנטן, יחסית לועד המנהל את בתי הספר בעיר לוס אנג'לס לדוגמה, וגם מדובר בילדים ובחינוך, כלומר בדוגמה אישית. זירקו ערכים כמו חינוך, דוגמה אישית וכו' לפח, ונראה איך התנהגו כאן בעיר הדגולה בורלי הילס ("יש את בורלי הילס ואת שאר העולם," כך חונך כל מי שגדל כאן בעיר). המתמודדת היהודיה, שדבר לא חסר לה בחייה, לא עושר, לא ממון, לא חברים עשירים עוד יותר ולא סיפוקים אלו או אחרים, יצאה למתקפה. בורלי הילס, שרוב תושביה יהודים (ליברלים מתקדמים), צריכה לתמוך בי, כך היא אמרה. מדוע לתמוך במישהו מוסלמי (או לא יהודי)? השאלה לא נשאלה בצנעה, מאחורי דלתות סגורות, כי אם בראש חוצות, מפה לאוזן, ומאוזן לפה. כולם בחשו בקדירה, שכן תבשיל כזה כבר מזמן לא התבשל לו על האש כאן בעיר (לפני עשרות שנים אסרו על יהודים ועל כושים לקנות בתים בחלק הצפוני של העיר, והדבר מופיע עד היום ברשימות הטאבו, אך מאז בהחלט היה משעמם כאן בעיר). אותם אנשים בדיוק היו יוצאים בצעקה רמה אם היה הדבר הפוך: "הצביעו עבורי ולא עבור היהודיה." הם היו נושאים לראווה את דגל "אנחנו תחת מתקפה אנטישמית" ומנצלים את כוחם והשפעתם להשיב מלחמה שערה, אולי אפילו לגרום למאסר או לנידוי מוחלט. אך מה שאסור לאחרים, מותר גם מותר ליהודים. היה זה דבר נבזה ושפל מאין כמוהו. ההתמודדות, במקום לעסוק בעיקר, בחינוך, בעתיד, בילדים ובעתידם, הפכה למלחמה בין יהודים למי שאינו יהודי. זו הייתה מלחמה לחיים ולמוות, וכל המרבה הרי זה משובח. ניסיון העבר, הצלחות וכשלונות, אתגרי העתיד ושאר דברים "שוליים" הוסרו כליל מהשיח הציבורי, והמסר היה: חייבים לבחור אחת משלנו, יהודיה, ואסור בתכלית האיסור לבחור את המוסלמית (שכלל אינה מוסלמית). נושין הפסידה, והטענה ש"היהודים שולטים בכל" הוכחה ללא צל של ספק. עד היום, שנים אחר אותה מערכת בחירות, נושין משקטי זוכרת איך "חבריה" ושאר המנהיגים המקומיים מקרב הקהילה היהודית הסבו פניהם ממנה והלאה והתעלמו ממנה כליל, במקום להתייצב לצידה, לצד הצדק, ולהגיד קבל עם ועדה: אסור שזה יהיה השיקול המכריע. בעצם, אסור שזה יהיה שיקול כלל ועיקר. מה היתם עושים אתם? מתייצים לצידה של נושין? דואגים לחנך את ילדיכם אחרת? מצביעים עבור המתמודדת היהודיה או דוקא עבור נושין? אין זה פרק יפה בהיסטוריה המקומית, וודאי שאין זו דוגמה של דרך לזכות בבחירות. מי שזכה בצורה כזו, מן הראוי שיתפטר, אך מי שנקט בדרך זו, ודאי שאינו מוצא כל פסול בכך. במאמר מוסגר הרשו לי להוסיף שעד כמה שנושין נפגעה, ובצדק, לא רק מהמתקפה חסרת השחר כי אם גם מהעובדה ש"חבריה" לא היו בנמצא בשעת הצורך, עד היום, שנים אחר כך, היא לא מדברת סרה ביהודים. מילה רעה לא תשמעו ממנה. ועל כך נאמר "אצילות נפש." וכך חוזרים אנו למערכת הנוכחית, בין טד ליו המועמד המועדף עם מירב הסיכויים לזכות לבין אילן קר. כפי שפתחתי, כך גם אסיים: אלו מאתנו שהצביעו ויצביעו עבור אילן עושים זאת בגלל אילן, בלי קשר לטד. אנחנו תומכים באחד משלנו, ומתייחסים למתמודד מנגד בכל הכבוד והערכה הראויים. אף פעם לא העזנו ולא נעז להעליב אותו, וודאי שלא על לא עוול בכפיו. נהפוך הוא, נצא להגנתו ולא נשב בחיבוק ידיים אם יקרה מה שקרה לנושין. ... אך זה בדיוק מה שקורה עכשיו!

מיד אחר ראש השנה, הועבר אימייל התוקף את טד ליו על שקיבל (לפני שנתיים) אות הוקרה מהועד ליחסי אמריקנים - מוסלמים (CAIR) ודורש ממנו להחזיר ולבטל לאלתר את אותו אות כבוד. מסתבר שהמדובר בהצעת חוק לגבי כיסוי ראש שהועברה ברוב קולות, בה תמכו גם ארגונים יהודים רבים, ובהם הליגה נגד השמצה. טד ליו רואה עצמו כידיד של ישראל, ובהחלט יש באמתחתו את כל ההוכחות הנדרשות (הדרך בה הצביע במהלך השנים). טד הוא איש טוב וחושב, וביום שאחרי הבחירות, נרצה שהוא ימשיך להיות לצדנו ולא יזכור רק את המהמורות שבדרך ואת אותה התקפה חסרת שחר נגדו. ציד המכשפות כבר בעיצומו, ואיש לא ישקוט עד שטד ליו ישלם מחיר יקר על שהעז לעשות את שעשה. הסוסים דוהרים, העגלה חסרת מעצורים, ואיש אינו טורח לעצור ולחשוב: על מה ולמה? ומה יקרה מחר? אם נשאל אדם, כך סתם, מה הוא יודע על CAIR, התשובה ודאי תהיה "ארגון של ערבים-אמריקנים, בדומה מאוד לליגה נגד השמצה." "אגב," כך יאמר, "יש להם דוברים מעולים עם אנגלית רהוטה, מלידה." תשובה זו לא תהיה תלושה מן המציאות כלל ועיקר, ולו בגלל שחברינו המוסלמים מנסים לחקות את שאנו עושים, וכך הם משתמשים ללא בושה בכל המסרים הנמכרים של הארגונים בני מאה שנה (וגם של המדינה בת שישים ושש השנים). אך אם נשאל את סטיב אמרסון, אחד המומחים הבינלאומיים למלחמה בטרור, נדע מיד שהמדובר בשלוחה של האחים המוסלמים. אמרסון יתחיל לפרט את כל דרכי פעולותיהם, הנפשות הפועלות והסכנה הנשקפת לארה"ב מהם. מזה שנים אמרסון מנהל מלחמת חורמה נגדם. סטיב הגיב על האי-מייל נגד סנטור ליו: כל מי שמוכן לקבל אות כבוד מקבוצה שהוקמה לשמש בתור חזית לחמס ואשר ממשיכה עד עצם יום זה לתמוך בהשמדה המוחלטת של מדינת ישראל ובעדוד וקידום האידיאולוגיה של האיסלאם הקיצוני המוביל להתקפות טרור על-ידי האשמות שוא שארה"ב עוסקת במלחמה נגד האיסלאם חסר את הזכות המוראלית לשרת בממשל. לקבל מרצון אות הוקרה מ-CAIR שקול לקבלת אות מארגון הקו-קלוקס-קלאן KKK או מנאו-נאצים. על סנטור ליו להתפטר מיד מתפקידו הציבורי. זוהי בושה וחרפה לארה"ב. אני, לעומתו, הצעתי לסנטור ליו, ליום שאחר הבחירות (שכן כרגע הוא עסוק עד מעל הראש בבחירות) לקבל תדריך - כאן בלוס אנג'לס או בוושינגטון די סי - על-ידי סטיב אמרסון, אחד המומחים המרכזיים על פעילות CAIR. [שימו לב, עדין איני פוסל את אפשרותו של אילן לנצח, אם כי ההסתברות, לדעתי, נמוכה במיוחד. הכיצד? כי כאמור כל דבר עוד יכול לקרות בין ההווה לבין יום הבחירות, וכף המאזנים עוד יכולה לטות מצד לצד בצורה בלתי צפויה ובלתי מובנת לחלוטין.] נזכור, וכך גם הזכרתי לסנטור ליו, שאמרסון היה אחד הבודדים שהזהיר על התקפות ה-11 בספטמבר, 2001, טרם קרו, וכך גם על ההכנות של משתתפי משט הטרור הטורקי (המוי מרמרה בראש משט שש הספינות נגד המצור הימי על עזה) עוד טרם הגעתם למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. הוא הזהיר והתריע, ובארץ הסכיתו רק מהלך ועידת החקירה בראשות השופט טירקל. חבל, כי ניתן היה למנוע הרבה ממה שקרה אם רק היה מי ממקבלי ההחלטות מקשיב לחומרים גלויים שהוגשו על-ידי "פרויקט המחקר של טרור," המכון שבראשו עומד אמרסון. כשאדם זוכה בבחירות, דברים רבים קורים. אם האדם בעל שיעור קומה, ניתן לצפות שהוא יסלח על משובות העבר והתנהגויות בלתי הולמות של הצד מנגד ויתרכז בעיקר. זוהי גדלות אישית, והן טד ליו והן אילן קר ניחונו במעלה זו. אך מדוע לסבך את עצמנו? מדוע להאשים את טד ליו בדבר שודאי לא עשה בכוונה ושרוב היהודים והישראלים לא היו מבדילים? להזכיר, ישנם ישראלים רבים, וודאי כמה מאלו שעומדים בראש הקהילה, שסרבו בעבר לשמוע על מה שקורה באוניברסיטת קליפורניה בארויין. הם התייצבו לצד הממסד היהודי (שנכשל בתפקידו, אך הקפיד לתמוך בתוכניות נהדרות להאדרת פלשתין) והופתעו כליל כשנחשפו לפעילות המוסלמים שם. היום הם "מומחים גדולים" לכל הקשור בדה-לגיטימציה ובמסע החרם, בתאוריה לפחות. אם אכן (ואכן כן) יש כאן בעיה, יש לחנך, ללמד, להסביר ולתעד מדוע תמיכה בארגון כמו CAIR היא בעוכרינו ומהווה סכנה קיומית לארה"ב. אך להשתמש בתרוץ שפל כזה ככלי נשק נגד טד ליו? הייתי מצפה שאילן יצא בהצהרה פומבית על הבעיתיות בפעילות אנטי-אמריקנית המוסווית כפעילות מן השורה. באותה נשימה, הוא יכול להוסיף עד כמה קל לפול ברשת, ואם אדם כמתחרה שלו, סנטור ליו, או השריף לשעבר לי בקה ורבים אחרים וטובים נפלו באותה רשת, כולנו כאחד צריכים להזהר. כולנו ביחד צריכים לצאת לפעולה להגן על ארה"ב מפני האלמנטים של האחים המוסלמים, אירן והחליפות המוסלמית העולמית. אלו דברים שהייתי מצפה לשמוע ולראות ממערכת הבחירות של "אילן קר לקונגרס." עד עתה, מאומה. הם ודאי "עושים חושבים," מנתחים, והיועצים-בתשלום ודאי מיעצים שלא כדאי לעשות דבר, הלא הם לא קשורים לאותם אימיילים, לאותה האשמה שפרצה לה כרעם ביום בהיר, כאש בשדה קוצים (ממש כמו אותו מכתב, מתוזמן היטב, נגד מרלי גולדמן). אותה הודעה לתקשורת (שעדין מבוששת להופיע) הייתה ממשיכה בזו הלשון: זה לא המקום ולא הזמן לתקוף את טד ליו על לא עוול בכפו. נהפוך הוא, צריכים אנו לעבוד ביחד בכדי שנוכל להתמודד עם האתגרים האמיתיים, דוגמאת התפשטות האיסלאם הקיצוני שכבר הפיל את ארופה ועומל עתה שגם ארה"ב תפול לידיו. אילן, הדבר בידיך. אני את שלי עשיתי - הכשרתי את השטח לתדריך של חבר הקונגרס החדש מהאזור ה-33. בין אם זה אתה ובין אם זה טד, שניכם תוזמנו, ואני כבר הודעתי שאטוס לטול חלק באותו תדריך. אך עד אז, בואו נתמקד בעיקר, בבחירה בין נציג דמוקרטי לבין נציג רפובליקני. בין איש שגדל בפוליטיקה לבין איש שמגיע מבחוץ. בין שני אנשים שתרמו ותורמים, ששרתו את ארה"ב וממשיכים לעשות. בואו נוודא שכל אחד מאתנו, וכל אחד שאנחנו מכירים, יצביע. זוהי הדרך הדמוקרטית, ואחד מן השניים יזכה. אל נשכח, יש את היום שאחרי הבחירות, ואת כל השנים אחר כך, וכולנו עוד נצטרך לחיות ולעבוד ביחד. חבל לקלקל את זה מראש, ואל לנו לעשות זאת בצורה לא נאותה, כמו האשמות חסרות בסיס. מי יודע עד כמה קל להאשים גם אותנו באותו הדבר או בדברים דומים או אחרים!