הטור של פריצי

סוף תקופת הקיץ ידוע כעונת המלפפונים, ואכן המלפפונים של סוף אוגוסט בשוק מחנה יהודה היו השנה טובים כתמיד. לפחות אלה שלא הממשלה היא מי שהאכילה אותנו בהם. רק שאין לנו סוף עונת הקיץ בישראל. בישראל כל העונות מתערבבות זו בזו, וכל בריזה מביאה עימה רוחות מעופשים וסירחונות קודמים מוכרים, כאילו לא נתחלף דבר. וכך, כשעוד שר לשעבר נחקר בחשד לשוחד, כאילו שחסרים לנו שרים שעושים זאת גם כעת, כששני שופטים חשודים בהטרדה מינית בסתר, שעה שסתם ניצבים במשטרה חשודים בזה בגלוי, וכשעוד ראש עיר מורשע בפלילים ומצטרף לשורה הארוכה והמדהימה של ראשי עיר שהצחינו לנו את הנורמות הציבוריות, עד שאיש אינו זוכר כבר כמה הם היו, מראשי עיר, דרך פקידים בכירים, שוטרים וניצבים, שופטים ופרקליטים. נראה שהתרגלנו לריח. ובעיקר התרגלנו להונאה. למצג השקר הקבוע של בכירי החברה ופקידי השלטון, כאילו שכבר אי-אפשר אחרת. כאילו שאנו כבר לא מצפים מהם לומר אמת, כאילו שלא ייתכן שמי מהם יפעל ביושר, יעמוד במילתו, או ידבר דבר אחד של הגינות והגיון. ועל-רקע זה, מה בדיוק אתם מתכוונים לומר מחר בבית הכנסת (אלה שהולכים לשם). חטאנו? שוטים שכמותכם. לכו מחר מול בתיהם ותצעקו להם בקול רם גנבתם, רימיתם, שיקרתם. לא שזה ישנה את דרכם. אבל זה יאפשר לכם לנשום לרגע אוויר אחר, נקי יותר.

ביסודה היא בנויה מחומר טוב. היא שמרה, יחסית, על עקרונות נקיים. אבל נראה שגם היא הסתאבה. השבוע רשמה ציפי לבני את המפלגה שלה "התנועה" ברשם העמותות. ומה שכתוב שם זה פשוט: אין בחירות במפלגתה, אין התמודדות על ההנהגה. על-פי התקנון ציפי תמשיך ותהיה מספר אחד והמועמדת הבאה של מפלגתה גם בבחירות הבאות. לא כי כך החליטו חברי המפלגה שלה, אלא בגלל שציפי לבני כתבה את התקנון והעבירה אותו לרישום, ובכך היא הכתירה את עצמה לקופי של יאיר לפיד. חבל שככה דירדרה אישה מרשימה את מעמדה, והפכה לקופי חיוור ודהוי של איש דהוי בעצמו, שחצן חסר קבלות, שבתוך שנה אחת הצליח לגרום לבוחריו יותר נזקים מאשר גרמו להם יריביהם בכל הקדנציות הקודמות גם יחד. השבוע נתגלה שמחירי הדירות עלו בשנה האחרונה ב-16%. שום זוג צעיר (וגם לא צעיר) לא הגדיל את שכרו והכנסותיו ב-16% בשנה האחרונה, ככה שדירה הם כבר לא יקנו עכשיו. אם יהיה הסוף מע"מ 0 הרי שההתייקרות השנתית כבר עוברת אותו, ואם גם לא יהיה בסוף פטור ממע"מ, אז הם אכלו אותה לנצח. גם יום לימודים ארוך לילדיהם אין ולא יהיה, כנ"ל פעוטונים וגני ילדים שלא יבנו, כנ"ל כל ההבטחות וכל התקוות. ולזה יתווספו עכשיו אגרות ומיסוי. אבל הם היו השוטים שלא הבינו שמי שרץ לכנסת ולממשלה בבחירות דמוקרטיות, כשהתקנון של מפלגתו כותב וקובע שהוא יהיה המועמד גם בםעם הבאה, כאילו נבחר ע"י האלוהים ונמשח בשמן הכוהן הגדול, והוא גם יקבע מי יהיו שאר מועמדי מפלגתו. הוא פשוט אדם שאין לו שום קשר לא עם הדמוקרטיה, לא עם העקרונות הבסיסים של תרבות פוליטית פלוראליסטית ופתוחה ולא עם שום מושג של חיים ציבוריים נקיים. הוא לכל היותר דיקטטור קטן רווי אגו שטרם הגיע למיצוי והגשמה מלאים. ועכשיו, למרבה הצער, הצטרפה אליו גם ציפי לבני. ושכמתחילים עם אותם סימפטומים, צפו בהמשך גם לאותן התוצאות: שקרים, הונאות, אחיזת עיניים, מירמה. כמה עצוב זה לגלות כי רק בגלל יאיר לפיד וציפי לבני יחשב עוד ביבי נתניהו לאדם אמין. לזכותו של ביבי, שהוא עומד עדין בראש מפלגה שיש בה פריימריז אמיתיים והתמודדות חוקית והגונה על ראשות המפלגה, והוא נבחר בה כדין. זה מעניק לו לא רק נקודות זכות חשובות ומכובדות, אלא שזה מעניק לנו את התקווה שאולי, למרות הכל, תישאר פה דמוקרטיה. הודות לביבי, וכנראה בניגוד ליאיר ולציפי.

ראש הממשלה הודיע כי יש פתרון לסכסוך במזרח התיכון והוא נמצא בקהיר ובריאד. למאזיניו המופתעים בעצרת האו"ם, הסביר נתניהו כי המחשבה המקובלת, שסיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני יעזור לקדם אח"כ שלום גם עם שאר מדינות ערב, הינה טעות. לטענת נתניהו צריך לפעול להפך: לעזוב את הסכסוך הפלשתיני ולעשות שלום עם מדינות אחרות במזרח התיכון. לכן, לא צריך לחפש את הפתרון בין ירושלים ורמאללה, אלא בקהיר, ברבת-עמון ובריאד. האיש מבריק. אין ספק. גם כמה מידידי גילו שבמקום לפתור את המשבר שלהם עם נשותיהם, קל להם יותר למצוא פתרון אצל השכנה מהבית ממול. אז צפו בקרוב להתקדמות מדינית עם ערב הסעודית או קטאר או דובאי. אולי אפילו עם עירק. כולן, אגב, משענת קנה מדיני רצוץ, למי שזוכר את ימי הנשיא הנוצרי בלבנון. אבל מה זה כבר משנה לתיאוריית נתניהו? וככה ייתכן שתוכלו אולי לטוס בקרוב לריאד ואפילו לבקר בקטאר. זה שבינתיים לא תוכלו להיכנס למזרח ירושלים (השלמה והמאוחדת, כמעט שכחתי) או שאולי לא תוכלו לעבור אפילו בוואדי ערה, ובוודאי שלא להיכנס לכפרי הגליל כי הסכסוך המקומי ימשיך לתפוח וללהוט, זה רק עניין שולי. בדיוק כמו אצל ידידי שפתר את המחלקות עם השכנה ממול, אבל הבעיה שלו היא כשהוא חוזר ממנה הביתה ומנסה להיכנס למיטתו שלו. ומדהים שאיש לא קם ושואל את נתניהו אם הוא יצא מדעתו, ואיך בדיוק הוא חושב שהחיים יתנהלו כאן בלא פתרון הסכסוך עם הפלשתינים, שברצוננו או לא, איתם ועימם אנו חיים ונחיה כי לא נראה שהם הולכים מכאן. אבל איש לא שואל אותו, אולי בגלל שהתרגלנו לפנטזיות, לשקרים ולהונאה העצמית בחיים הציבוריים, או שאיש כבר לא מאמין שנתניהו מסוגל בכלל לתת למישהו או למשהו תשובה של אמת.