האם בני שמואל אנס את בתו? לבד ממנו וממנה אין איש יודע. אני נמנית עם אלה שמשוכנעים בחפותו. אבל זו אינה הסוגיה. מאז ומתמיד חלק מן האסירים בבתי הכלא מרצים מאסר על מעשים שלא ביצעו. אחת ממטרות מערכת משפט ראויה היא לצמצם מקרים אלה בהתמדה.
פרשת בני שמואל חייבת לעורר דיון צבורי מכיוון שכאן נעשתה סטיה משמעותית וגלויה מעקרון היסוד של המשפט הפלילי, הקובעת: אין הרשעה בלא ראיות. איזה ראיות? כאלה שמשכנעות מעבר לספק סביר. יש ספק – מזכים.
במקרה של בני שמואל - למרות שאי-אפשר היה להתחמק מן הספק – לא השתכנעו בתי המשפט מעבר לכל ספק סביר שהוא לא ביצע את המעשים, ועל כן הרשיעו אותו. למרות שמזה שנים רבות מחפשים הסניגורים בנרות את הספק הסביר באולמות המשפט, עניינו של בני שמואל הוא הכרזה גלויה – שקיבלה תעודת הכשר מבית המשפט העליון – על היפוך נטל הראיה: לא המאשים צריך להוכיח מעל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המעשה. מעתה על הנאשם להוכיח כי הוא לא ביצע אותו. כי אין לו אחות.
פרשת בני שמואל מפקיעה את המשפט הפלילי הישראלי מחברותו במערכות המשפט המתקדמות בעולם. היא מחזירה אותו לאותם זמנים ומקומות בהם הנאשם נדרש להלך על גחלים לוחשות ולצאת ללא כוויה, כדי להוכיח את חפותו.
מערכות המשפט בעולם המערבי אינן חוסכות משאבים ומאמצים כדי להכות על חטא ולחשוף הרשעות שווא גם לאחר עשרות רבות של שנים. שרביט הקסם של ה-דנ"א איפשר להוכיח גם את חפותם של אנשים שהוצאו להורג בגין הרשעת שווא. מערכת המשפט בישראל בחרה לפנות לכיוון הפוך: המוניטין של השופטים, ההתייצבות מאחורי החלטותיהם או נטיות לבם – גם אם כשלו - חשובה יותר מעשיית משפט (לא, לא עשיית צדק. עשיית משפט). ואם יהיה מי שיאמר שבכך מערכת המשפט היא חלק אינטגראלי ממערכות השלטון והמינהל האחרות במדינה – לא אחלוק עליו.
האם הביטחון שלי שבני שמואל לא אנס את בתו שולל לחלוטין את האפשרות שהוא כן אנס אותה? לא. אבל לא שולחים אדם לכלא על סמך זה שיש אפשרות שהוא ביצע עבירה. זה טריוויאלי לומר, שהרבה עבריינים מסתובבים חופשי, בין אם משום שהעבירות שביצעו מעולם לא נתגלו, בין אם נתגלו והם לא הועמדו לדין ובין אם הועמדו לדין ולא הורשעו. אלא שיש להבדיל אלפי הבדלות בין עבריין, אדם שביצע עבירה, לבין מדינה שמבצעת עבירה כלפי פרט כלשהו מכח הסמכות שניתנה לה כדי להגן עליו ולנהוג בו בהגינות.
כאשר פרט מבצע עבירה – קלה או חמורה – המשפט שוקל (או אמור לשקול) את הנסיבות המיוחדות הן של העבריין והן של ביצוע העבירה. וככל שהעבירה חמורה יותר, כך הדין מקפיד יותר לגבי ההוכחה שלה ועל בדיקת נסיבותיה. וראה עבירות רצח והריגה והגנות ההגנה העצמית והקינטור, לדוגמא.
לא כך עבירה שמתבצעת על-ידי מערכת משפט, כאשר היא מרשיעה לשווא. לעבירה מסוג זה אין שום נסבות מקלות.
אלא אם כן יהיה מי שיטען כי לחץ הלובי הנשי וארגוני הנשים למיניהן כבד על השופטים וערפל את שיקול דעתם. לא. לתיבת הפנדורה הזאת אני לא נכנסת. למעט הערת שוליים אחת: הניצחון האומלל הזה ל"צדק" לנשים יתברר כנצחון פירוס ובכיה כבר לדור הנוכחי.
לצורך גילוי נאות: כמי שייצגה את בני שמואל בערכאה הראשונה ומכירה את התיק לפני ולפנים, איני נכנסת לדיון על הצפת המדיה ב"פרטים מרשיעים" שלא היו ולא נבראו וגם לא לעובדות המעידות על חפותו שלא התפרסמו.