האחריות לאחזקת הרכוש המשותף של הבית המשותף על כל חלקיו במצב תקין היא על הדיירים דרך נציגות הבית המשותף. מדובר בגג הבית, בחצר, במעטפת הבניין, בחדר המדרגות ובכל החלקים שהם על-פי חוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 בחזקת רכוש משותף.
הזנחה באחזקה עלולה לעלות לדיירים (דרך קופת וועד הבית) ממון רב, לפי שיעורו של הנזק הנגרם בשל כך.
באירוע המתואר בת"א ת"א 49793-08-10 קינן נ' קופרמן ואח' בבית משפט השלום בכפר סבא, שופט: אלדד נבו, קבעתי בחוות דעתי כמומחה צד לדיון, כי המעבר בו מעדה התובעת בבית משותף בקומת הכניסה - היה מוזנח מבחינת אחזקה, ולהלן קטע רלוונטי מפסק הדין:
"מצבו של המשטח המרוצף שקרס היה בכי רע עקב הזנחה מצד בעלי הנכס.
בס' 11 לחוות דעתו של המהנדס בן עזרא, צוין כי:
"תחזוקת המבנה לקויה, רצפת הבטון אשר נמצאת תחת סף הטראצו - שחוקה ושבורה, יש ברזל זיון אופקי חשוף וחלוד והטיח ניתק לכל אורך הרצפה. סף הטראצו אשר נשען על חלק זה של הרצפה- נשבר וניתק ממקומו".
ההזנחה נמשכה תקופה ארוכה. מר פורמן לא טען בעדותו כי הוא או מי מהבעלים הנוספים נקטו באמצעי זהירות כלשהם ביחס לאותו משטח מוזנח או כי בדקו אי-פעם את מצבו. למעשה, מר פורמן הודה כי עד היום, למרות התאונה, הנתבעים 1-4 לא עשו דבר לשיפור מצב המשטח המרוצף הרעוע (עמ' 20 שורה 32 עד עמ' 21 שורה 1 לפרוטוקול)."
אומנם היו גם אי-התאמות לתקנות, שכן דובר על גישור בין מפלסים בהפרש גובה של כחצי מ' בין מפלסים, אך בית המשפט במקרה זה התייחס כסיבה למעידה דווקא לאחזקה רשלנית ופסק פיצויים גבוהים (מעל 100,000 ש"ח) בשל כך.
יש להבין הדיירים באמצעות וועד הבית אחראים על תקינותו של הרכוש המשותף כלפי נפגעים בפוטנציה, ולפיכך, חלה על וועד הבית חובה לבדוק את חלקי הרכוש המשותף, ובכלל זה גם את תקינות חיפויי האבן.
אם תנשור אבן מהמעטפת של הבניין וייגרם אסון, הכתובת לפיצוי לפי שיעור הנזק תהיה נציגות הבית המשותף. כך גם יקרה אם מעבר בלתי בטיחותי או מעקה לא תקני יגרמו או לא ימנעו נזקי גוף לעוברי אורח או למשתמשים קבועים בחלקי הרכוש המשותף.
אומנם אפשר לגלגל את האחריות לבונה ולמוכר, ואפילו למי שאישר את התוכניות ככל שהיו אלו תוכניות שגויות, אך לא תמיד הבונה והמוכר זמינים או קיימים כעבור שנים מהמכירה, ואילו לגבי רשויות הרישוי - הנושא מורכב ועניינו לא כאן.