| |
|
ובעניין הפחדנות, הצבא הישראלי פועל בעיקר מרחוק, כדי לא לסכן את עצמו, או מאחורי מנגנוני המיגון המשוכללים ביותר בעולם, מה שלא מעיד על אומץ רב. הפלסטינים, לעומת זאת, מצויידים בנשק דל ועלוב, אם בכלל, לפעמים יש להם רק אבן או מקל, ופועלים ללא מיגון כלל. מלחמה בתנאים כאלה דורשת הרבה אומץ ותושיה, ומזה יש להם למכביר. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קצת התבלבלת |
|
| |
|
| |
|
אופייני לימין הלאומני. כפי שכתב המגיב ההוא, אין שום אומץ בליבו של מי שמפציץ מרחוק, ולא יכול להיפגע. לעשות את זה זו פחדנות ולהתגאות בזה זו שחצנות. לעומת זאת, לבוא אל הסכנה ללא מגן וכמעט ללא נשק, כפי שנוהגים הפלסטינים, דורש אומץ רב. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אין לך תשובה |
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| |
כי אני מהכוחות הפלשתינאים המהוללים עליהם אתה מדבר
אני כותב לך כעת מהבונקר אותו בניתי מרוב "אומץ" מתחת לבית חולים, מפקדי אמרו לי כי הציונים ה"פחדנים" עם אנושיותם המטופשת לא יפגעו בי כאן.
חברי ה"אמיץ" יורה כעת על הציונים טילים מתוך בית בו משפחה של כ-15 איש, סבא, סבתא, אם עם 5 תינוקות ועוד זאטוטים שמתרוצצים להם בין עמדות השיגור.
הוא כל כך "אמיץ" עד כי הוא לא מעז לצאת לשדה הפתוח ולירות משם את הטילם אלא הוא מחבא מתחת לסינרה של משפחה עתירת ילדים. הוא יודע כי הציונים ה"פחדנים" לא יפגעו בו כשהוא חוסה שם.
סבא שלי מספר כי בתוך המסגד בו הוא מתפלל התמקמו חולית "אמיצים" המשגרים משם טילים על הציונים ה"פחדנים"
הבן שלי סיפר כי בחצר בית הספר שלו ישנה חולית מחבלים "אמיצה" היורה משם פגזי מרגמה על הציונים הפחדניים, אותם אנשי חוליה אמרו לבני כי הציונים "הפחדנים" לא ירו חזרה לבית הספר מה עוד שגם האו"ם נותן להם חסות. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מגיב ותיק |
|
|
2 |
|
| |
|
תגובה ישראלית ראויה תגרור מאות הרוגים ערבים ואלפי פצועים.
ישראל מדינה מבודדת שחרם בינלאומי עלול להוריד אותה על ברכיה מפחדת לנקוט בצעדים תקיפים אלו מהחשש שיקרה לה מה שקרה לסרביה במלחמת האזרחים ביוגוסלביה. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלון פלג |
|
| |
|
| |
|
כמו בכול מקרה שצה"ל היסס בהפעלה כוח קטלנית,
ההיסוס הביא לכך שנאלצנו להפעיל יותר כוח וכמות ההרוגים היתה גדולה יותר.
הערבים בחלקם לא היו פחדנים, זילזול שכזה באויב גורם לאסונות. מאחר וקרב ישיר יגרמו להם אבידות כבידות הם מעדיפים לקחת את שדה המערכה למקום בו תהיה ידם על העליונה. |
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלון פלג |
|
| |
שתי הערות:
הנקודה הראשונה על "הפחדנות האולטימטיבית" של הערבים, "הם ישלחו את הילדים שיזרקו אבנים".
צה"ל מנצל את יתרונו ופועל בצדק בעיקר מרחוק כשהוא מוגן וממוגן. הפלסטינים, לעומת זאת, מצויידים באבנים ובזיקוקים ופועלים ללא מיגון כלל. מאבק בתנאים כאלה דורש מהם אומץ ותושיה, בניגוד לדבריו של דרורי.
וזה מזכיר לי ארוע המתועד בתנך מהעבר הרחוק שלנו, בו דוד יצא לקרב עם קלע אבן, מול גולית הענק, החמוש במיטב כלי המלחמה, בחרב, בחנית, בכידון, ומוגן בכובע ובשיריון, במגן ובצינה.
"ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, וייאספו, שוכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים. ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים. ופלשתים עומדים אל-ההר, מזה, וישראל עומדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם. וייצא איש-הביניים ממחנות פלשתים, גולית שמו מגת: גובהו, שש אמות וזרת. וכובע נחושת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת-אלפים שקלים, נחושת. ומצחת נחושת, על-רגליו; וכידון נחושת, בין כתפיו. ועץ חניתו, כמנור אורגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונושא הצינה, הולך לפניו........ וכול איש ישראל, בראותם את-האיש; וינוסו, מפניו, וייראו, מאוד.......
וייקח (דויד ) מקלו בידו, ויבחר-לו חמישה חלוקי-אבנים מן-הנחל וישם אותם בכלי הרועים אשר-לו ובילקוט--וקלעו בידו; וייגש, אל-הפלשתי..... ויאמר דויד, אל-הפלשתי, אתה בא אליי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנוכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלוהי מערכות ישראל, אשר חירפת. "
הנקודה השניה על השנאה והגזענות,
אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבו בימי הרעה האלו יהודה דרורי ודומיו את השנאה הבוטה ליהודים, לערבים, לפלסטינאים; את הגזענות שלוחת הרסן שלהם - אל בתי המרזח הישנים והנושנים במינכן של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת סור ובקר.אז אולי גם כיום תראינה בהם עיניך את אלו "המשכיחים רֵישָם*" במדרשי הפרוטוקולים של זקני ציון; ומשִׂיחים את דאגתם תוך קריאה ב'דֶר-שטירמר' וב'מיין קאמפף'. אלו הם שציוו לדרורי וחבר מרעיו את השִׂטנה הצרופה ואת הגזענות עד עולם.
עפ"י "אם יש את נפשך לדעת" של ביאליק
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמנון פורטוגלי |
|