לפני פחות משבועיים כתבתי מאמר על "
מפלגות המחאה" שיושבות על הגדר בהמתנה לגונג הבחירות. והנה התבשרנו על פיזור הכנסת ומועד בחירות במארס 2015, באופן ממש לא מפתיע.
אין ספק שכיום אולי יותר מכל תקופות הבחירות הקודמות בוודאי בעשור האחרון, יש מועקה וכעס רב בציבור על ביזבוז מיליארדי שקלים במצב בו מאות אלפי אזרחים שלא לומר מיליוני אזרחים, במצב כלכלי ירוד ביותר. אז מה יהיו השפנים שישלפו לנו בעיקר המפלגות הגדולות ויועציהם, בקמפיין הבחירות?
הליכוד - ביבי כפרזנטור ינסו להסביר לנו שזה לא הם רצו זה לפיד "האיש הרע" בסיפור, שגרם לפירוק הממשלה והקדמת הבחירות. ביבי בסך-הכל "דואג לעם ישראל" ולא מעניינים אותו לכאורה אינטרסים של פוליטיקאי כזה או אחר שדואג כביכול לעצמו ולשריו בלבד בממשלה, והכוונה כמובן ללפיד.
אם רק יתנו לו שוב את הכוח הוא יעשה טוב ל"עם ישראל", הפעם באמת, אבל באמת כי הוא למד מהניסיון. עכשיו הבחירות "ינקו" את "הקילקולים" והממשלה הבאה, תהיה ממשלה יציבה לטובת עם ישראל כמובן. בניגוד לפרשנים ולהתנהגות לכאורה של ביבי כשהבין שהבחירות בפתח, אני לא חושב שהוא והליכוד ינסו לשכנע מצביעי ימין המזוהים עם בנט ו"הבית היהודי", שהם לא פחות "ימניים" ונאמנים ל"ארץ ישראל".
העבודה - כאופוזיציה בוז'י כמובן ימצב את עצמו כ"מנהיג לוחם" למען שינוי מדיני חברתי וכלכלי, ורק הוא יגרום למשאת נפשו של רוב הציבור המתנגד לשילטונו של ביבי, לסילוקו של ביבי מהשילטון. רק בוז'י יכול להוות אלטרנטיבה אמיתית להובלת גוש המרכז שמאל, מול ביבי וגוש הימין. בוז'י והעבודה ינסו כמובן לנגוס בעיקר במצביעי לפיד מאוכזבים, וינסו לשכנע אותנו שהם המרכז הליברלי האמיתי כיום בישראל.
יש עתיד - לפיד יוביל קו ברור של בחירה כביכול "באינטרס של הציבור" ולא דבק בכסא, הוא ושריו. כמובן שלפיד לא יחסוך ביקורת ויאשים את ביבי שהוא "התחיל", בגללו הממשלה התפרקה, וכל ההשלכות וביזבוז המיליארדים כתוצאה מהקדמת הבחירות, הם באשמתו האישית של ביבי.
ומה בקשר לתוכניות הגרנדיוזיות כמו "מע"מ 0" והתוכניות היפות לשיפור מצבם של האזרחים? כמובן, זה בדיוק מה שלפיד ומיפלגתו יעשו, מיד לאחר הבחירות והרבה יותר מכך כמובן, אם רק תבחרו בהם שוב.
הבית היהודי - אין מה להכביר מילים על בנט ומיפלגתו, הם כמובן יטענו שהם "הציונות האמיתית" והימין המקורי הבלתי מתפשר, ושרק הם יביאו את הגאולה והישועה לאזרחי ישראל ו"לעם ישראל".
ישראל ביתנו - ליברמן ינסה למתג את עצמו כ"ליכוד האמיתי", יבדל ויתרחק ככל האפשר מהליכוד וינסה להשכיח מאיתנו את החיבור עם הליכוד בבחירות הקודמות ובממשלה. ליברמן ומיפלגתו ינסו לשכנע שהם מקום המיפלט של מתלבטי הימין המתונים ומצביעי המרכז. ליברמן כ"מנהיג חזק" יעביר את המסר כפרזנטור של המפלגה.
כחלון - כחלון ומיפלגתו ינסו לנצל את "הוואקום" והסלידה מהשילטון הישן והפוליטיקה המכוערת, וינסו להעביר מסר אחד ברור- אני כחלון אתם הספקתם להכיר אותי ברפורמת הסלולר, ואני בא לשנות את הסדר הכלכלי חברתי במדינה, לטובת האזרחים העשוקים הסובלים.
כחלון ידגיש את פרישתו והינתקותו מהליכוד, ועם זאת ינסה לפזר רמזים שהוא עדיין איש "המחנה הלאומי", אבל כאמור ישים דגש בעיקר על האג'נדה החברתית והדימוי העממי שלו, כ"מושיע הציבור".
מפלגות מחאה /מיפלגות חדשות- כפי שכתבתי במאמר האחרון, את העבודה היו צריכים לעשות אותם מצטרפים חדשים שמתיימרים להביא את "בשורת המחאה החברתית", כבר מזמן, ובוודאי לא עם הישמע גונג הבחירות הקרבות. מה שבטוח לגבי האסטרטגייה של אותם מיפלגות ומנהיגי מחאה חדשים וישנים, אם הם מתיימרים להצליח (או לפחות להעביר מסר עם סיכוי סביר לחדור דרך מסך חוסר האמון והציניות של רוב הציבור), בבחירות הוא לא להשתמש בקלישאות וסיסמאות, להתנתק לחלוטין משיוך פוליטי, אג'נדה ביטחונית מדינית, ולהתרכז אך ורק במסרים חברתיים כלכליים ממוקדים.
המלצה כללית למפלגות ולמתמודדים בבחירות - ככל שיופיעו פחות דמויות "מוכרות" ומזוהות עם "הפוליטיקה הישנה המסואבת" כך ייטב.
קמפיין 2015 צריך לתת את הבמה רוב הזמן לאזרחים מהשורה, מה שקרוי בשפה המקצועית השיווקית פרסומית "טסטמוניאל" של דמויות אלמוניות שמעידות על הבחירה שלהם, ומדוע בחרו דווקא במיפלגה או באישיות המתמודדת.
פוליטיקאים, קצינים בכירים ופורשי מערכת הביטחון, סלבים וידוענים, סיסמאות על "שלום וביטחון", יעניינו את רוב הציבור כקליפת השום בקמפיין הזה, וטוב שכך.
רוב הסיכויים שהציבור שבע הבטחות וסיפורים מהבחירות שהיו רק לפני פחות משנתיים, התפכח ולא יתפתה שוב בהמוניו לסיסמאות וטריקים של יועצים, פרסומאים ויחצנים, למיפלגות "אויר ואווירה", או למיפלגות הוותיקות והוותיקות פחות, ששוב ישקרו לו במצח נחושה, רק כדי לזכות בפתק הנכסף.