עיינתי השבוע במספר עיתוני בוקר, וב
ידיעות אחרונות מצאתי כתבה על כוונתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי להציע חוק שיגביל את כהונתו של ראש
ממשלה לשתי קדנציות
1. עצרתי לרגע את בולמוס קריאת האבסורדים בעיתון, משום שעל פניו נראה לי שההצעה לא רק מיותרת אלא היא בעצם הצעה "לחוק פיגוע". כלומר, אין לה שום תכלית מעשית ואילו היה אפילו אולמרט המושחת ראש ממשלה כיום, לא היה עולה על דעתה של הח"כית הנכבדה להציע הצעה אבסורדית ומיותרת כל כך. אלא שההצעה מכוונת נגד ראש הממשלה נתניהו אישית. הוא שטורד את מנוחתה של החכ"ית בלילות, משום שמפלגתה אינה מצליחה להביסו בבחירות. הדרכים המשפטיות שנוסו עד כה נכשלו, וכך גם הרכילויות העיתונאיות הנוגעות לאשתו, ואפילו הפרסומים על "נהנתנותו" היתרה מסיגרים ויין טוב, אינם מצליחים להבאיש את ריחו ולהדיחו מכס ראש הממשלה. נחוצה אפוא תרופה אחרת וגאוני הפוליטיקה המתקדמת של השמאל החליטו להלחם בו בדרכים אחרות.
כיום האופנה היא חקיקה, ובמפלגת העבודה יש חלוקת עבודה בנדון: בוז'י משמיץ מעמדת המבוגר האחראי כל מה שמציע נתניהו. יחימוביץ' היא הדמות החברתית, ומספר חברים אחרים עוסקים בחקיקה בלתי-רלוונטית מסוגים שונים: למשל, להפוך את מגילת העצמאות, שכיום איננה חוק ואינה מפורטת די הצורך בתחום הלאומי ובתחום הדמוקרטי, לחוק יסוד שיהיה מבוא לחוקה. הרעיון ההזוי שלהם הוא לבלום את חוק הלאום בדרך טכנית, שתשאיר את החוקה כפרשנות חופשית לכל אבל במסגרת "חדשה", את חוק
כבוד האדם וחירותו - אותה גניבת דעת ניאו-דמוקרטית משנות ה- 90 - על-כנו, ותיתר כביכול את חוק הלאום. נו, באמת?! ובאה חברת הכנסת מיכאלי ומשלימה את המגמה עם עוד רעיון נואל - הגבלת ראש הממשלה בכהונתו לשתי קדנציות.
איזו תכלית משרתת חקיקה כזו, מלבד הניסיון לעצור את נתניהו? למעשה, שום תכלית. הוכח כבר יותר מפעם שהקדנציה הראשונה של ראש ממשלה עפי"ר אינה אפקטיבית, למעט כאשר מדובר במנהיגים פוליטיים ותיקים ובעלי שיעור קומה. בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה ובגין עשה בקדנציה הראשונה שלום עם מצרים. ולעומתם, רבין לא הבריק במיוחד, נתניהו המשיך את דרכו של השמאל כמי שקפאו שד בהסכם חברון, וא"כ עבד ללא לאות לתקן את משוגותיו הראשונות.
ברק נכשל בלבנון והביא עלינו את האינתיפאדה ה-2, שרון הביא את הגירוש מעזה ללא תכלית ואולמרט את עליית החמאס בעזה, את מלחמת לבנון השנייה ואת שפע מעשי ההונאה והמעילה באמון עליהם הוא עומד למשפט כיום. אפשר להספיק הרבה מאוד כשלים בקדנציה ראשונה ולעיתי דרושה שניה או שלילית בכדי לתקן חלק מהם.
אם ראש ממשלה למד לקח והפיק תועלת שבאה לידי ביטוי בקדנציה השנייה שלו, מדוע לגזור עליו לחדול, כאשר הציבור יכול להתחיל וליהנות משרותיו?! לחשיבה ששמה בצד שיקולים מסוג זה, ונותן עדיפות מוחלטת לניסיונות חיסול פוליטי בדרך של חקיקת סרק, אני קורא "חוקי פיגוע" - חוקים אגוצנטריים שפוגעים במודע באינטרסים של הציבור, ועל-כן הם מיותרים.