אמת או בדיה – תלוי במקור של ברנע

"מקור במשרד המשפטים הטעה אותי", כך מתוודה נחום ברנע ב"הבהרה" שפרסם בידיעות אחרונות. מסתבר כי מה שצוטט בטור של ברנע בסוף השבוע כדברים שהשמיעה חברת הכנסת איילת שקד ("אני אהיה שרת המשפטים. אני אבוא אליכם כדי להרוס אתכם) לא היה ולא נברא, ואם היו הדברים מעולם – הם הושמעו על-ידי חברת כנסת אחרת, שברנע לא נוקב בשמה, אולי מטעמי זהירות. ברנע עיתונאי ותיק ומנוסה ומכיר היטב את כללי אימות החדשות הקובעים שלפני פרסום ידיעה יש לוודא את נכונותה מן "המקור הטוב ביותר", כדי שמה שהוא מפרסם יהיה אמת ושלא יהיה צורך להתנצל אחרי פרסום שגוי. אבל כנראה שברנע לא עשה את מה שהיה חייב לעשות ולא פנה לאיילת שקד כדי לקבל את תגובתה. קורה. אולי בשוגג אולי במכוון. אבל מן הבחינה העקרונית יש לברנע ולעיתונו בעיה. ברנע פרסם את הסיפור הבדוי הזה כיוון שכנראה הוא סמך על המקור שסיפר לו את המעשייה. המשמעות: העגומה: ברנע סומך על מקורותיו ולמעשה אינו יכול לדעת אם מה שהוא מדווח, בהסתמך על מקורותיו, הינו אמת או בדיה. אולי באמת הגיע הזמן שברנע יבדוק את מהימנות מקורותיו ומה מהות האינטרסים הגלויים או הסמויים שלהם, כדי שלא יזין שוב את קוראיו בדברי כזב. כך או כך כדאי מאוד שיואיל ברנע לעשות מעשה שאין צורך להתנצל עליו והוא – לוודא את אמיתות הדיווחים שלו לפני שהוא נזקק להבהרות או להתנצלויות.