בין הספרים שנתפסו, בעת פעולת צה"ל בארמון ערפאת בבית לחם, היה רב המכר 'הציונאציות', כתב שטנה גדוש דברי הבל ושקרים שכולו שנאה עיוורת לישראל ולעם היהודי. הספר הוענק לד"ר יוסף עבדאללה, ראש המשמר הנשיאותי של ערפאת, מידי המחבר מוסטפא אח'מיס, חבר המועצה הלאומית הפלשתינית. בתקציר הספר, על גבי הכריכה נכתב: "היהודים של ימינו אינם מבני אברהם ולא מזרעו.
מוצא היהודים של ימינו הינו מלאומים, דתות ועמים שונים, ולפיכך היהודים אינם בני דודינו. התנ"ך בן זמננו והתלמוד אינם מידי אללה; בית המקדש לא נבנה מעולם, לא בירושלים ולא במקום אחר; הציונות היא מסע הצלב השמיני - הציונים הינם כובשים, צלבנים ופירטים שהגיעו מעבר לים, על-פי תוכנית של המדינות האימפריאליסטיות, בייחוד ארצות הברית. היטלר כלל לא רצח ולא שרף את היהודים במתקני הגז ובכבשנים".
אילו הייתי אישה, וכל שכן אישה יהודייה, הייתי בוחר במנהיגות נשית הנלחמת מלחמת חורמה במכחישי שואה ובמכחישי הקשר בין העם היהודי לקבר רחל.
בספטמבר 1996, החלו הערבים לראשונה לכנות את קבר רחל בשם בדוי חדש 'מסגד בלאל אבן רבאח'. בלאל אבן רבאח, אתיופי חבשי במוצאו, מוכר בתולדות האיסלאם כעבד כושי ששירת בביתו של הנביא מוחמד בתפקיד המואזין הראשון. הוא יצא לג'יהאד בסוריה, נהרג שם ונקבר בחלב או בדמשק. המזרחן פרופסור יהושע פורת הגדיר את קריאת קבר רחל בשם של מסגד "שקרית". זו מעשייה שקרית כמו כינוי הכותל המערבי בשם "אל-בוראק". תעשיית השקרים הערבית שוללת את הקשר של העם היהודי לארבעת המקומות הקדושים ליהודים: הר-הבית, הכותל המערבי, קבר יוסף, וקבר רחל.
האישה הראשונה הנלחמת למען אימא רחל, היא יהודית מונטפיורי, אשר תיעדה את הזדהותה עם דמותה של רחל אימנו, ביומנה שהוא תעודה נשית מקורית, שכל המבקש להתפעל מנשיות ומעוצמה נשית, ירווה בה מים צלולים לנפש צמאה במדבר צייה. בני הזוג מונטפיורי מסרו את נפשם ואת כספם, למען אימא רחל. זכורה לטוב רחל המשוררת, שביטאה בשיריה את הזדהותה עם רחל אימנו ואת רחשי כולנו: 'הן דמה בדמי זורם'. אביטל שרנסקי, רעייתו של אסיר ציון המפורסם ויו"ר הסוכנות היהודית
נתן שרנסקי, העניקה לבתה הראשונה את השם רחל, ונתן שרנסקי בהיותו שר, נודע כאחד מגדולי הלוחמים למען קבר רחל.
סוזן רות', תאומתו של השחקן מייק בורשטיין, סייעה רבות לקבוצת נשים שכינתה עצמה קבוצת 'יש שכר לפעולתך'. רות' הקימה בארצות הברית את הארגון 'אשת חיל פאונדיישן', וחברה למרים עדני ושלי קרזן מייסדות 'יש שכר לפעולתך'. מרים עדני, מורה ירושלמית חרדית אם לשבעה, הפכה במשך השנים למחזאית ובימאית, בחרה באימא רחל כ"כוח מאחד, שיש בכוחה להרבות אהבה ואחדות בעם ישראל, ועל-ידי כך להרחיק ממחלוקות ואסונות". זו עוצמה נשית.
רצח רבין זעזע את החברה הישראלית והביא לשורה של יוזמות לקירוב לבבות ולאחדות. יוזמה כזאת הייתה הקמת קבוצת 'יש שכר לפעולתך'. במוצאי שבת פרשת לך לך, י"א במרחשוון התשנ"ו, יום פטירתה של רחל אימנו, בעת שאלפי יהודים היו בדרכם אל קבר רחל, נרצח בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ראש הממשלה
יצחק רבין.
רצח רבין ביום פטירתה של רחל אימנו, הביא את
חנן פורת לתובנה כי "רחל בוכה בכי מיוחד על בנה רבין שלא נהרג בידי אויב אלא בידי יהודי". מכאן ולהבא, ביום הזיכרון ליצחק רבין מדי שנה בשנה, היה חנן פורת מלמד עליו זכות, ומזכיר כיצד נענה לבקשות הנרגשות והשאיר את קבר רחל בשליטת ישראל.
במיוחד השפיעה על רבין הפגישה עם חבר הכנסת חנן פורת עצמו ומנחם פרוש. באותה פגישה קם פרוש מכיסאו, ניגש אל רבין, חיבק אותו ופרץ בבכי סוער, תוך שהוא זועק: "זו מאמע רוחל. איך אתה נותן את הקבר שלה?". מנחם פרוש בכה בדמעות שליש וממש הרטיב את החולצה של ראש הממשלה. רבין הפציר בו: "ר' מנחם - תירגע". מנחם פרוש זעק ובכה מקירות ליבו: "איך אני אירגע? אתה הולך לתת את הקבר של מאמע רוחל. העם היהודי לא יסלח לך אם תפקיר את הקבר של אימא".
קבר רחל נתקדש בדם קדושים. בקרבות על קבר רחל נהרגו שני חיילים. סמל ראשון שחר וקרט בן 20 מלוד, נהרג ביום שישי, 10 בנובמבר 200. סמל דני דראי בן 19 מערד נהרג ביום שני, 2 אפריל 2001. שניהם נהרגו מירי צלף ערבי פלשתיני. את דראי רצח עאטף עביאת. ישראל דרשה מן הרש"פ לעצור את עביאת. לא זו בלבד שעביאת לא נעצר, אלא שבהוראה אישית של
יאסר ערפאת העבירה אליו הרש"פ כספים, ולאחר חיסולו על-ידי צה"ל, ביקש הגנרל
תאופיק טיראווי, ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדה, לסייע למשפחתו.
בתענית אסתר תשס"ד, ביום הולדתה ה- 21 של הקדושה נאוה אפלבאום, שנרצחה בקפה הלל בירושלים, בהיותה בת עשרים, יחד עם אביה הרופא, בפיגוע התאבדות של מחבל ערבי מרצח, הוכנסה לקבר רחל פרוכת שנרקמה משמלת כלולותיה. על הפרוכת נרשם: "לעילוי נשמת הכלה לנצח נאוה אפלבאום הי"ד ואביה הרב ד"ר דוד יעקב הלוי הי"ד שנרצחו בידי בני עוולה ביום י"ד באלול התשס"ג, יום כלולותיה".