לא פלא על כן שכאשר כנסת ישראל צריכה הייתה לבחור את סמל המדינה החדשה, היא חזרה למנורה החשמונאית שטוהרה והוצבה בבית המקדש. מנורה זו היא המנורה שנלקחתה על-ידי טיטוס בעת חורבן בית המקדש (שנת 70 לספירה). זו המנורה המוטבעת בשער טיטוס, ואני זוכר את התרגשותי כשעמדתי מול שער טיטוס וצילמתי את השבויים היהודיים הנושאים את כלי המקדש לרומא, ובכללם את המנורה.
למנורה צורפו ענפי הזית, על-פי חזון המנורה בספר זכריה ד'. לא ידוע לי על עַם הבוחר את סמל מדינתו מתוך פסוק בספרי הנבואה בתנ"ך. ואלה פסוקי הנביא זכריה (פרק ד'):
א וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ. ד וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר: מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי. ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי. ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
המדינה שלנו בחרה להעצים את זכרם של החשמונאים על-פי המסורת הציונית, והמנורה של בית המקדש, המנורה שטיהרו החשמונאים, היא סמלנו: עדיפות הרוח על פני הכוח, כנבואתו של הנביא זכריה.