תופעה אנושית מעוררת אמוציות

תא"ל (מיל.) ח"כ מרים (מירי לחברים) רגב החליטה שהיא תהיה שרה. לא, שלא תהיה טעות. היא לא רוצה להיות "שרה" של נתניהו, אלא שרה אצל נתניהו. בממשלה, כמובן. אבל הצרה היא שמירי רגב רותמת את העגלה שלה לפני הסוסים שהרי בינתיים קיימים רק סקרים החושפים אולי נטיית לב ציבורית ולכן אין לדעת מי בסופו של יום הבחירות יהיה חבר הכנסת שעליו יטיל הנשיא ראובן ריבלין את תפקיד מרכיב הממשלה. כאן ראוי להסביר עובדת חיים אנושית פשוטה. על-פי החוק, רשאי הנשיא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על ראש המפלגה שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר, או על מי שבמניין המצטבר של המנדטים גדולים סיכוייו לגבש ממשלה בעלת רוב. על-פי היסטוריית היחסים האישיים העכורים בין נתניהו לריבלין והחשבון האישי "הבלתי פתור" של העויינות ביניהם, כלל לא בטוח שנתניהו יהיה האיש שעליו יטיל הנשיא את המשימה החשובה. מירי רגב היא תופעה אנושית המעוררת אמוציות - לשלילה ולחיוב. אפשר לשנוא אותה, אפשר לתעב אותה, אפשר לאהוב אותה ואפשר גם ללעוג להתנהגותה המוחצנת. אבל דבר אחד בטוח: בליכוד כיום כנראה שיהיה קשה להתעלם ממנה. עובדה: היא הפכה לאישה הראשונה בצמרת הליכוד כשזכתה למקום בחמישייה הראשונה ברשימה. יהיה קשה להתעלם - אבל לא בלתי אפשרי. מירי רגב מאמינה שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא וימנה אותה לשרה. אשרי המאמין. עם אמונות אין אפשרות להתווכח. היא אישית הייתה רוצה לקבל על עצמה את תפקיד שרת השיכון והבינוי, שהינו - לדעתה - בעל חשיבות מהמעלה הראשונה: "גם בונים את הארץ, גם בונים דירות לזוגות צעירים וגם נותנים מענה לשכונות" - כדבריה. אבל הסיכוי שמשאלת הלב הזו תתממש, לא ברור כרגע. כי אם תוקם ממשלת אחדות, למשל, לא ברור איך תתחלק עוגת השלטון בין המפלגות שירכיבו את הקואליציה. גם עם הרבה רצון טוב מצד נתניהו, בהחלט ייתכן שמירי רגב תהיה לכול היותר שרה בלי תיק או במקרה הטוב - שרת הספורט. זה במקרה הטוב. במקרה הרע מבחינתה תורכב הממשלה לא על-ידי הליכוד, ואם יצחק הרצוג יהיה ראש הממשלה ספק רב אם רגב תהיה חברה בה. מירי רגב טוענת כי היא קורצה מחומר של ראשי ממשלה. זכותה לחשוב כך, אך כל מי שיעבור על אוסף "אמרי השפר" הנפלטים מפיה השכם והערב יכול להטיל ספק בהתאמתה לתפקיד מיניסטריאלי, כלל אין זה משנה מי ירכיב את הממשלה. פרשנים פוליטיים טוענים, כי סביר מאוד להניח שאם נתניהו יהיה "המרכיב" הוא לא ירצה לראות את מירי רגב ליד שולחן הממשלה. תמיד אפשר למצוא אישה אחרת לתפקיד שרה, כמו גילה גמליאל למשל, מבלי להתחשב במיקום ברשימה, זאת כיוון שמירי רגב איננה בדיוק "כוס הקפה" האהובה על נתניהו. סביר דווקא להניח שנתניהו יעשה כל שביכולתו כדי שלא למנותה לשרה בממשלה שיקים, אם יקים. כך-או-כך, מי שישקול את האפשרות למנות את רגב לשרה חשוב שיבחן היטב את השאלה אם המדובר במעשה נבון, כיוון שהפירוש המעשי של המינוי עלול להיות הכנסת "פצצת זמן" אל תוך הבית, פצצה מזיקה שאותה יהיה צורך לנטרל לעתים תכופות מדי. הנה מספר דוגמאות להתבטאויות חריגות ומעוררות אנטגוניזם שיצאו מפיה של רגב:

• לפני זמן לא רב הופנתה אל רגב שאלה עיתונאית: "האם אינך חוששת שבגלל ההתבטאויות והמעשים שלך ימנע ממך בעתיד תפקיד של שר בכיר?". רגב השיבה ללא היסוס: "אמרו על נתניהו שהוא עודד את הרצח של רבין, לא ראיתי שזה הפריע לו להתמנות לראש ממשלה", והוסיפה הסבר: "לא יעזור כלום. מי שמתבלט והולך עם הדרך שלו והולך עם חזון ויודע להסביר אותו - מפריע להרבה אנשים שלא עושים את זה. אני אשים לאנשים את האמת בפנים כי ככה גדלים מנהיגים. מנהיגות לא באה כשמטאטאים דברים מתחת לשולחן".

• ועוד אימרת שפר מתוצרת רגב: "אני חברת כנסת. אני לא צריכה לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת".

• והנה ציטוט מעניין מדברים שהשמיעה על שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים הפלשתינים: "אל תאכילו אותם בכוח. אם הם שובתי רעב ורוצים למות - צריך לאפשר להם למות. אבל, אם מישהו ימות בכלא בגלל שביתת רעב, כולם יגנו את הכלא הישראלי. אני מתעבת את הצביעות הזו".

• "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו. אנחנו לא נאפשר לאנשים האלה להגיע הנה לחפש עבודה בארץ ישראל".

• על יושבי האוהלים ברוטשילד בזמן מחאת האוהלים: "היו להם ראסטות. הם נהיו אלימים ושפכו עליי מים. לא יפה להתנהג ככה. כולם עם ריח של אלכוהול מהפה".

• על ארגוני סיוע וזכויות אדם: "הם רוצים להפוך את המדינה הזאת למדינת כל אויביה".

• על עצמה, במידת צניעות מסוימת: "אני חושבת שזו גאווה לליכוד ולחברה הישראלית שיש אנשים כמוני".

ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. ומן הסיבה הזו יהיה זה יותר מסביר להניח שבזמן שנותר עד הבחירות יהיו למירי רגב עוד התבטאויות שיחבלו בסיכוייה, אם בכלל הם קיימים, לזכות בתפקיד השרה הנכסף, או לאבד את משאלת הלב שלה על-הסף.