העובדות הרלוונטיות למקרה הן, שהחשדות ותחילת החקירה הסמויה החלה כבר לפני יותר משנה. איש לא יכול היה לנבא את מועד התפרקות הממשלה והכרזה על בחירות במרס 2015.
כאשר החלו לזלוג פרטים מהחקירה לתקשורת, לא הייתה ברירה למשטרה אלא לעבור לחקירה גלויה, כולל מעצרים, חקירות ומעצרי בית. העובדה שפיצוץ הפרשה נעשה שלושה חודשים לפני הבחירות היא מקרית מחד ומוצלחת מאידך-גיסא, שהרי יש מרחק זמן סביר, הן לחקירה והן למפלגה להתארגן לבאות.
העיקרון חייב להישאר ברור - עדיפה חקירה לפני בחירות, יותר מאשר במהלן או אחריהן.
חקירות אחרי בחירות - כאשר החשודים והנחקרים בעמדות ממשלתיות בכירות, כמו שרים או סגני שרים, היא קשה יותר, מביכה וגורמת נזק תדמיתי למדינה ומוסדותיה, ויתרה מכך, מטילה צל על דמותה של המדינה כלפי פנים וחוץ.
החקירה של אולמרט - שנאלץ לפרוש מכס ראשות הממשלה, החקירה של הנשיא (לשעבר) קצב שהסתיימה בכלא, הן הוכחות לא מחמיאות למוסדות מדינה וראשיהם שנחקרו והורשעו תוך כדי החזקתם במשרות רמות מעלה.
חקירתו של פואד בן-אליעזר, שהיה מועמד לנשיאות ושל שטרית, נעשו לפני הבחירות וטוב שכך, שהרי אם פואד היה נבחר לנשיאות או שטרית, איך היו תוצאות החקירה מתפרשות, נראות ומשפיעות עלינו כציבור, כמדינה וכחברה.
מכתב היועץ המשפטי לממשלה לפאינה קירשנבאום
הטענה של ליברמן כי מכתב היועץ נועד לנזוף בגב' קירשנבאום ולמעשה כוונה לתקשורת כדי לפגוע במפלגה, אינה מבוססת ואינה רצינית, שהרי גם העובדה שגב' קירשנבאום לא באה למשרד הפנים לפני המכתב, לא אומר שלא הייתה מגיעה אחרי המכתב.
המכתב של היועץ - התייחס לעתיד, לאמור: שבעתיד עד גמר החקירה אסור לה ליצור קשר עם המשרד ובוודאי לא להשתמש בסמכויותיה הרבות כסגנית שר או לפעול לפיהן.
כשחקירה נופלת לפני בחירות - רצוי וראוי שהיא תיעשה במהירות, בנחישות, בלי הדלפות לתקשורת, בלי טכסים וראיונות מיותרים, ומבלי לתת הרגשה של מעורבות פוליטית.
הפרשה הספציפית - קושרת קבוצה גדולה של אנשי ציבור, המתפלגים לכל המפלגות ולאו-דווקא במפלגת
ישראל ביתנו, למרות שבראש פירמידת החקירה עומדת הגב' פאינה קירשנבאום מנאמניו הקרובים של ליברמן.
הלחץ של ליברמן על פאינה לחזור בה מהתפטרותה לא פועלת לטובתו ועלולה להזיק לו, במיוחד אם יתברר סופית שאכן הגב' חרגה במודע מתפקידה ועשתה בכספים הייעודיים שימוש לא הוגן, לא יעיל ונתנה יד במודע לשחיתות מוסדית, במקרה כזה הדבר יחזור כבומרנג לליברמן.
שתיקה בחקירה של איש ציבור
זכות השתיקה היא זכות קונסטיטוציונית ומושרשת היטב בחוקים ובפסיקה שלנו. עם זאת, כאשר נחקר איש ציבור על נושאים הקשורים בתפקידיו הציבוריים, והוא שומר "על זכות השתיקה" - נוצרת בעיה אתית ומוסרית. לדעתי - איש ציבור זכאי לשמור על "זכות השתיקה", בנושאים אישיים ובנושאים שאינם קשורים לתפקידיו הציבוריים.
בכל הנוגע לתפקידיו הציבוריים, למרות שזה לא כתוב בחוק, אין לו הצדקה מוסרית ולא ציבורית לשמור על שתיקה, שהרי הוא חייב הסבר לציבור.
היה רצוי שבית המשפט העליון יתייחס לסוגיה הנדונה. שמר נבחר הציבור על "זכות השתיקה" בנושאים ציבוריים, זכאי הציבור לבוא עמו חשבון ולנטרלו פוליטית.
ובמעבר חד ופוליטי - לאיש ציבור לשעבר. להבדיל מהפרשה הנחקרת, הרעיון ו/או ההצטרפות או התמיכה של
אברהם בורג, יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר הסוכנות לשעבר, לתמוך במפלגת
חד"ש לכנסת בבחירות הקרובות, הוא בבחינת הפתעה פוליטית גדולה.
מפלגת חד"ש - עם בסיס רעיוני של מפלגה קומוניסטית ערבית יהודית, היא בפועל אנטי ציונית ואנטי מדינת ישראל.
אברהם בורג - האיש עם הכיפה, בנו של האינטלקטואל הציוני דתי יוסף בורג, תומך במפלגה אנטי ציונית, זה דבר לא נתפס לכאורה בהיגיון ובשכל הישר, אבל מר בורג הצעיר, כבר עשה מהלכים דומים בעברו ובכתיבתו, ואולי בסוף גם יחזור בו מנטייתו הבדלנית ומרעיונותיו שיש בהם נוכחות אנטי-ציונית, כפי שרוב הציבור בישראל רואה זאת.
וראה בעניין זה גם את מאמריהם של יוסי ביילין ו
בן-דרור ימיני.