האובססיה המשיחית של ישראל להגיע לשלום עם שכניה מעוורת את עיניה ומוליכה אותה להתאבדות לאומית. ישראל אינה מתנהגת כמדינה שפויה, הפועלת להגנה על האינטרסים החיוניים שלה, אלא כמדינה מטורפת שהפוליטיקאים שלה נוקטים מדיניות שאינה משרתת את עמיהם, אלא את זו של האויב.
הקמת מדינה פלשתינית לא תפתור את הבלוף הקרוי "הבעיה הפלשתינית", אך היא עלולה, חס וחלילה, להוות פתרון סופי ל"בעיה היהודית", הפעם לא על אדמת אירופה, אלא על אדמת ישראל. הקמת מדינה זו תהא מתן פרס לטרור והכשר לבדיית פלשתין. מדינה זו לא תביא לשלום של "שתי מדינות לשני עמים" - אלא למלחמה עקובה מדם. מדינה זו משמעותה היא אחת ויחידה: גזר דין מוות למדינת ישראל, שיוצא לפועל בייסורים ממושכים או במהלומה אחת. היה זה לא אחר מאשר שמעון פרס, שלפני שכפה על ישראל את הסכם אוסלו, אמר את הדברים הבאים ("כעת מחר" (בהשתתפות חגי אשד), כתר 1978, ע' 267, 232, 255):
"הערבים מטפחים את הלאומיות הפלשתינית הנפרדת ואת המיתוס של "השבת זכויות העם הפלשתיני" - בשטחה של ישראל ובמקומה. הם עושים כן לא כדי לפתור את בעיית הפליטים, אלא כדי להחריב את הלאומיות הישראלית וכדי ליצור מחדש בעיה יהודית בהיקף גדול פי כמה וכמה. התביעה הלאומית הפלשתינית מיועדת לבטל את קיומה של מדינת ישראל ולא לחיות בצידה בשלום. היא הביטוי המחודד לחוסר נכונותן של כל מדינות ערב להכיר בקיומה הלגיטימי של מדינת העם היהודי - ישראל - בקרבן, ולהשלים עם קיום זה. חוסר נכונות זה הוא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הפלשתינית היא אחד מגידוליו הדוקרניים ביותר. הפלשתינים הם בשר מבשרו של העולם הערבי, הנושא עיניו לאחדות כל-ערבית...אלו ואלו דוגלים בישות פלשתינית נפרדת בתור מכשיר כנגד ישראל, ולא בתור תכלית לעצמה; בתודעת הערבים, אין "פתרון הבעיה הפלשתינית" אלא שלב ביניים בין נסיגת ישראל לבין סיפוח שטחי הנסיגה למדינה ערבית אחרת - ירדן או 'סוריה רבתי'; ולדעתם, זה גם גורלו של השטח שיישאר זמנית ביד ישראל...".
"אין, אפוא, שום סימטריה בין הלאומיות הפלשתינית ההיולית, לבין הציונות. התנועה הלאומית הפלשתינית היא אחד הענפים של תחיית הלאומיות הערבית, והיא חלק בלתי נפרד, גם לפי הגדרתה היא, מהאומה הערבית שזכתה למימוש שאיפותיה בהקמת 20 מדינות ערב. התנועה הפלשתינית היא אחת הזרועות של העוצמה הערבית הגוברת, שלא ויתרה על שאיפתה המוצהרת לשים קץ לציונות ולמדינה היהודית. לעומת כול אלה - מדינת ישראל היא האחת והיחידה של העם היהודי, והתגשמות חלום הדורות שלו זה אלפיים שנה...".
"הקמת מדינה פלשתינית פירושה נהירת כוח פלשתיני לוחם (יותר מ-25,000 לוחמים על נשקם) אל תוך יהודה ושומרון; כוח זה, בצירוף צעירי המקום, יכפיל את עצמו בתוך זמן קצר - נשק וציוד לא יחסרו לו. בתוך זמן לא רב תקום ביהודה ובשומרון וברצועת עזה תשתית למלחמה; יהיו לישראל בעיות של ביטחון שוטף, והן עלולות לדרדר את ישראל למלחמה, או לערער את המורל של אזרחיה; ובזמן מלחמה - יהיו גבולות המדינה הפלשתינית קו זינוק מצוין לכוחות ניידים, כדי לפרוץ מיד לעבר התשתית החיונית לקיום ישראל, לפגוע מיד בחופש הפעולה של חיל-האוויר הישראלי מעל שמי ישראל, ולהקיז את דם האוכלוסים על-ידי "מסות של ארטילריה" בסמיכות מקום לקו הגבול...".
"אם תקום מדינה פלשתינית נפרדת, היא תהיה חמושה מכף רגל עד ראש. יהיו בה גם בסיסים לכוחות המחבלים הקיצוניים ביותר, ואף הם יהיו מצוידים בטילי כתף נגד מטוסים וטנקים, המסכנים לא רק עוברי אורח, אלא גם כל מטוס ומסוק שימריאו בשמי ישראל, כל כלי רכב שינוע בעורקי התנועה העיקריים בשפלת החוף. יש אומנם ספק, אם גם מרחב טריטוריאלי יש בו משום הרתעה מוחלטת. אבל היעדר מרחב טריטוריאלי מינימלי מעמיד מדינה במצב של אי-הרתעה מוחלטת. דבר זה, כשהוא לעצמו, יש בו משום פיתוי כפייתי כמעט לתקוף את ישראל מכל העברים, במאמץ יבשתי, ימי ואווירי מתואם. גם פירוז הגדה נראה כתרופה מפוקפקת: הבעיה העיקרית איננה הסכם על פירוז, אלא קיומו של הסכם כזה, הלכה ולמעשה. מספר ההסכמים שהפרו הערבים אינו נופל ממספר ההסכמים שקיימו".
יצחק רבין, לפני שנכנע למשיחיות השלום של פרס, הזהיר אף הוא מפני הקמתה של מדינה פלשתינית (אריה סתיו (עורך), "ישראל ומדינה פלשתינית", ע' 16):
"מדינה פלשתינית תקום על חורבותיה של מדינת ישראל".
אריאל שרון, בטרם הפך עורו, הזהיר אף הוא מפני הקמתה של מדינה פלשתינית (במאמר מ-1991 "ירדן היא המדינה הפלשתינית"):
"כל ויתור, ולו חלקי ב'שטחים', הוא מתכון בטוח להתאבדות לאומית...מדינה זו (הפלשתינית), בכל צורה שהיא - או אף גרוע מזה, אובדן שליטתנו הבלעדית והמלאה על שטחה - משמעותה היא אחת ויחידה: גזר דין מוות, בייסורים ממושכים או במהלומה אחת, על מדינת ישראל".
בנימין נתניהו, בטרם הפך עורו, הזהיר אף הוא מפני הקמתה של מדינה פלשתינית ("
מקור ראשון", 24.5.2002):
"צריך להבין, שלריבונות יש כוח עצמי משלה. אפילו אם ייחתם הסכם המגביל במפורש זכויות ריבוניות מסוימות, הרי שתוך זמן קצר תתבע המדינה הפלשתינית את כל הסמכויות הללו וגם תממש אותן, בין שנסכים ובין שלא נסכים. ומה העולם יעשה אז? שום דבר. העולם לא יפריע למדינה הפלשתינית לנכס לעצמה את כל הסמכויות הללו שבכוחן להחריב את מדינת ישראל - אבל הוא בהחלט יפריע לנו, אם ננסה למנוע ממנה להפר את ההסכם וליטול לעצמה את הסמכויות האלה...
"לכן: ממשל עצמי, החופש לנהל בעצמם את חייהם - בהחלט כן. מדינה - לא. לא תחת ערפאת, לא תחת הנהגה אחרת. לא היום ולא מחר. הפלשתינים יוכלו בעת שלום ליהנות מכל הזכויות, פרט לזכות אחת: הזכות להשמיד את מדינת ישראל! ...בסופו של דבר החשבון ההיסטורי ברור וחד: "כן" למדינה פלשתינית, פירושו "לא" למדינה יהודית; ו"כן" למדינה יהודית, פירושו "לא" למדינה פלשתינית".
ארבעת ראשי הממשלה הללו, כל אחד בשעתו, הזהירו מפני הקמת מדינה פלשתינית, בהבינם כי אין זו אלא מלכודת שאויבי ישראל מנסים לטמון לה. כיצד קרה אפוא שהם הפכו לפתע את עורם והחלו להכשיר את דעת הקהל, בישראל ובעולם, להסכים להקמת מפלצת זו?
התשובה לכך היא מורכבת, היות שארבעת מנהיגים אלה היו בעלי אופי שונה מאוד זה מזה. ההצדקה היחידה שיכלו לתת לכך, כפי שעשו בפועל, היא לטעון, ששינו את דעתם היות שהנסיבות השתנו. בפועל, הנסיבות אכן השתנו, אך במידה רבה לרעת ישראל, ואלו הופכות את הסכנה שבהקמת מדינה פלשתינית לחריפה יותר מבעבר. ההקצנה האיסלאמית, בצירוף כלי הנשק החדישים שבהם מצטיידים אויבי ישראל, הופכים מדינה זו לאיום קיומי גדול יותר מבעבר. כתוצאה מהתחזקות הזהות האיסלאמית על חשבון הזהות הערבית, עלולה מדינה זו ליפול בידי האימפריאליזם הפַּן-איסלאמי, המסוכן בהרבה מהאימפריאליזם הפַּן-ערבי, ולשמש חוד החנית שלו.
מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, אם תקום, תיפול תוך זמן קצר לידי חמאס, כשם שחבל עזה נפל לידיו לאחר נסיגת ישראל ממנו. חמאס אינו מוכן לשלם אף את אותו מס שפתיים בזכות "שתי מדינות לשני עמים", ככפל הלשון של אש"ף, אלא ממשיך לקרוא בגלוי להשמדת ישראל. משזה יקרה, חס וחלילה, תפעל מדינת טרור זו להנהיג את אומת האיסלאם הגדולה פי-כמה מן האומה הערבית שאותה רצה אש"ף לאחד ולהנהיג. זו לא תיפול באכזריותה מ"מדינת האיסלאם" ההולכת ומשתלטת במהירות על הסהר הפורה.
האם נמשיך לצעוד במצעד איוולת זה (כינוי שטוותהההיסטוריונית ברברה טוכמן), או שמא נפנה לו עורף? שאלה זו היא החשובה שבשאלות הניצבות בפנינו. את ההכרעה בה צריך להעביר בדחיפות מהמנהיגות הכושלת שלנו לידינו-אנו. ככל שנקדים לעשות כן, כך ייטב לכולנו.
לאחרונה הועלה ליוטיוב הסרט "קללת אדריאנוס - בדיית פלשתין כמכשיר לוחמה פסיכולוגית לכיבוש זהותה של ארץ ישראל", המבוסס על ספרי בדיית פלשתין (2007, הוצאת ליעד), ונעשה בשיתוף פעולה עם צפריר רונן ז"ל. הסרט משחזר את האירועים שהולידו את הקנוניה נגד ישראל, בחושפו את בדיית פלשתין - בדייה מוצלחת עד כדי כך, ששוב אין היום כמעט איש הכופר באמיתותה. כמו-כן הסרט מתחקה אחר שקרים נוספים שמפיצים אויבי ישראל, במטרה לגרום להפיכתה לבלתי לגיטימית, כשלב ביניים בדרך להיעלמותה הסופית ממפת העולם. חשיפת השקרים של אויביה מספקת לישראל לא רק כלי הסברה ראשון במעלה, אלא אף אופק מדיני חדש, השונה באופן רדיקלי מכל מה שהוצע עד כה.
המעוניינים לצפות בסרט מופנים לקישורים כדלקמן:
- פרק א: בדיית פלשתין, כלי מלחמה נגד ישראל -[קישור]
- פרק ג: זהותה הגנובה של ירושלים -[קישור]
- פרק ה: הסכם אוסלו - סוס טרויאני -[קישור]
- פרק ז: תהליך השלום - חיסול ישראל בשלבים -[קישור]