אין לקנא בימים אלה בחברי הממשלה הנושאים באחריות קולקטיבית להתגרות היחידה במינה של ראש הממשלה בנשיא ארה"ב. על הפרק מהלך הרה סכנות, שלא קדם לו כל דיון בממשלה וספק אם השרים נשאלו כלל לפני שנתניהו תיאם וסגר עם הקונגרס את הופעתו לנאום בפניו. עם מי נועץ נתניהו לפני שנתן ידו להיות אמצעי במחלוקת פנים-אמריקנית, לשמש ככלי ניגוח נגד הנשיא על-רקע של קרע פנימי בין שתי זרועות השלטון שם?
ככל שנפשפש בסוגיה הזאת נתקשה יותר להבין אותה: זר המתערב בין איש לאשתו, האם לא סופו שהוא חוטף משניהם? לא כל שכן, מדינה שמדלגת על משוכת הריבונות ומתייצבת שם בגלוי לימין אחד הצדדים היריבים? תארו לכם את ראש ממשלת שוודיה מגיע הנה לשאת בכנסת נאום למען חלוקת ירושלים, על אפו וחמתו של ראש הממשלה - מה היינו אומרים?
בעניין גורלי כמו הגרעין האירני מותר למדינה, קטנה ככל שתהיה, להתעמת אפילו עם מעצמת-על, אבל מבחוץ, כמדינה, ולא לנסות לפעול מבפנים, משל הזנב מנסה לכשכש בכלב (תיקון: באריה). כי לא רק אובמה האיש נפגע. נוכח התנגדותו הפומבית של הנשיא לבואו של נתניהו, עצם הופעתו בפני הקונגרס היא העלבת מוסד הנשיאות וזאת יזכור לנו כל נשיא, גם רפובליקאי, וגם אחרי שהנסיבות המיוחדות של המקרה הזה כבר תישכחנה, העיקרון האומלל ימשיך להילמד.
קרע גלוי
ומה חושב נתניהו להשיג בנאומו? למסור מידע חדש על ההתחמשות האטומית של אירן? זאת עושים בחדרי חדרים, לא בנאום פומבי. לשכנע את הקונגרס? אין צורך, הוא כבר משוכנע. לשכנע את הנשיא? להפך! העלבון והזעם רק יחזקו אותו בעמדתו ההפוכה.
עוד לא מאוחר לקיים דיון בממשלה ולשקול בכובד ראש רווח לעומת הפסד - אי-נעימות דיפלומטית כלפי הקונגרס כנגד קרע גלוי עם הנשיא.
אובמה מסרב לראות את נתניהו. כביכול, שלא להתערב בבחירות בישראל. תשובה אלגנטית, ספק אם אמיתית. אין לחשוד בראש ממשלתנו שהוא עושה מהלך כל כך קיצוני רק כתרגיל בחירות. אך אם כבר מדברים בחירות - ירשום נא לפניו אפשרות לתרחיש הפוך, שתגובתו הקשה של אובמה - בלאו הכי לא ידיד גדול, ובמיוחד של נתניהו - דווקא תזיק לליכוד בבחירות.
ואשר לבחירות, ממילא שום תרגיל לא ירפא את הליכוד מן המום של נאום בר-אילן, שבגללו כבר בבחירות הקודמות ברחו לו מנדטים מן הימין מבלי שיתווסף אפילו בוחר אחד מן השמאל. התוצאה - קואליציה בלתי אפשרית, שהתפרקה. לפי הפשט של נאום בר-אילן מצביעי "ליכוד" בוחרים במדינה פלשתינית, אבל לפי הקריצה "הכל בלוף" שנדמה להם שהם רואים בעינו של נתניהו, הם חושבים שהם מצביעים דווקא הפוך. מכאן הסיסמאות הריקות דוגמת "מי יענה על הטלפון האדום", מכאן העדר מסר או מצע, כי אי-אפשר לכתוב דבר והיפוכו.
גם התחברות ל"בית היהודי", לפני או אחרי הבחירות, לא תועיל: הגוף המאוחד היה נדבק גם הוא באותו החיידק של דו-משמעות, העדר אידיאולוגיה ואובדן דרך.
נותר זמן קצר מאוד לעשות במהירות שני תיקונים קשים וכואבים - עיון מחדש בהחלטה לנאום בפני הקונגרס "נוכח התנגדותו הנחרצת של הנשיא" (או כל תירוץ אחר), והתנערות מנוסחת 'שתי המדינות'. הרוב בליכוד רוצה בהמשך מנהיגותו של נתניהו ואין לו במפלגתו מתחרה. אולם החטוטרת הפלשתינית שלו, שמונעת ממפלגתו להגיע לממדים של מפלגת שלטון, ביחד עם הנזק הצפוי מהתעקשותו להופיע בקונגרס - שני אלה עלולים להופכו מנכס לנטל.