הבית היהודי לפנים המפד"ל הינה מפלגה בעלת שרשים עמוקים בהוויה של הדתיים הציונים.מאז ומתמיד הייתה שותפה לבניית הארץ בכל חלקיה כאשר היא הייתה בצד הימני של המפה עם קריצה למרכז.
מי שרצה יותר דת ממדינה פנה למפלגות החרדיות מי שהזדהה עם המחנה הציוני הדתי פנה למפד"ל.אחרי שנות דשדוש עמוק חיפוש דרך ומצביעים פעם בצד הימני הקיצוני ופעם יותר קרוב לשמאל הגיע כוכב עליון בדמותו בשל
נפתלי בנט.
בנט סימל את ההצלחה בכל המישורים תוך שהוא מציג עשיה בהיי-טק, כיפה קטנה על ראשו, מעבר בלשכת ראש הממשלה, חף מטעויות ובעל כריזמה. בעקבות האכזבה מהליכוד הן במישור המדיני והן במישור החברתי חפשו אנשי הימין בית חדש ומצאו אותו בבית היהודי. ואכן עם ההצלחה לא ניתן להתווכח ועם 12 המנדטים גבהה קומתו של המנהיג עד שיכול היה לעשות במפלגה כרצונו. הוא שינה את החוקה הכניס שריונים כאות נפשו לא ספר את אנשי תקומה והרבנים ולאט-לאט בנה לומחנה מתנגדים בתוך המפלגה בעקר מהממסד הישן.
נפתלי שההצלחה עלתה לו לראש לא חשב פעמים על צעדיו, גם יום הגשת הרשימה התקרב ואז באה פרסת
אלי אוחנה, נפתלי לא היה ער לתגובות הקשות להם יזכה ולכן עשה זאת ברגל גסה והתוצאות לא אחרו לבוא - צניחה בסקרים. ומרגע שיש מומנטום שלילי אזי יש תגובות שרשרת. דני דיין הלך בעקבות אוחנה ולמרות שהוא רכש של בנט הוא הציב אותו במקום ה17 הלא ראלי ולכן פרש.
אין כמעט ספק שאחרי הבחירות יבואו חשבון עם נפתלי ואולי אפילו ידיחו אותו מהראשות על המפלגה.