על הפסוק הזה דיברנו כמה פעמים בעבר; אמרנו שהוא מעניק לנו כעם את הזכות והחובה להוביל את העולם אל עבר ייעודו הטוב. לא נאריך שוב בפן הזה כעת, אבל ברור שמעבר לכוחות ולשליחות שניתנו לנו כעם, ניתנו אותם כוחות ואותה שליחות גם לכל יהודי כפרט. לכן אומרים לנו חז"ל שכל יהודי משול למלך או לפחות לבן מלך.
ובאמת, כאשר הפסוק הזה מיושם בהקשר הכולל שלו, בכוחו להעלות את היהודי לגבהים לא ישוערו. שכן לפני כן כתוב: [ג] וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹקִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. הרי שכדי להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ צריכים לעמוד בדרישות, בתנאים שקדמו להבטחה הזאת.