כְּלָלֵי הַצֶּדֶק
לֹא לָלֶכֶת אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת
כְּשֶׁהָרַבִּים בָּאִים צֶדֶק לְהַטּוֹת
ולֹא לַעֲשׁוֹק כְּדֵי רַבִּים לְרַצּוֹת
לָלֶכֶת אַחֲרֵי רַבִּים רַק לְטוֹבוֹת
וְדָל לֹא תֶהֱדַר בְּרִיבוֹ מְחֶמְלָה
רַק בַּעֲשִׂיַּת צֶדֶק נְהַג לְקֻוּלָה
ומִדְּבַר שֶקֶר רְחַק כְּמוֹ מְאֵשׁ
לֵךְ אַחֲרֵי הָאֱמֶת רַק צֶדֶק בַּקֵּשׁ
הֲלֹא נֶאֱמַר הַשֹּׁחַד יִעַוֵּר פִּקְחִים
וְנוֹעַד הוּא לְהֵטִיב עִם רְשָׁעִים
טוֹב לָדַעַת שֶׁחֶבֶל הַשַׁקְרָן קָצָר לָכֵן הַשַּׁקְרָן יִמְצָא עַצְמוֹ בְּמֵצָר
אֶלֶּה וְעוֹד בְּמִשְׁפָּטִים משה אָמַר
משפטים בטרם מדינה - שחרור מעבדות
בעוד העם במדבר בטרם ניתנה תורה, כבר היה העם מצויד בתורה שבעל פה שלפי חז"ל היא קדמה לתורה שבכתב, שקבלה משמעות זו:
דרך ארץ קדמה לתורה. מובאה מפרקי אבות (פ"ג מכ"א), רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ, אין תורה. ופירוש דרך ארץ בפשוטו, הוא משא-ומתן וכיוצא בזה ..אלה כללי התנהגות בין אדם לחברו. התנהגות יוצאי מצרים אחרי שעברו את ים סוף בשלום וחילו ופרעה טֻבְְּעוּ בים. מבוססת על חוק ומשפט שמשה שם אותם בפני העם. מיד לאחר טיבוע פרעה וחילו בים, ואחרי צעידה של שלושת ימים במדבר הגיעו יוצאי מצרים צמאים ועיפים למקום הנקרא מָרָה ומיד החלו להתאונן על צימאונם ועל כי המים במרה מרים. ושוב מתרחש הנס ביד
משה אשר המתיק שם קראנו את:
שָׁם שַׂם לו חֹק ומשפט ושם נסהו (בשלח טו/כה) רש"י אמר: כי במרה נתן להם (משה) מקצת פרשיות של תורה שיתעמקו בהם, שבת,ופרה אדמה ודינים בין אדם לחברו ושם נסה את בניח ישראל מה מדת עמידתם בניסיון לקיים את הדינים האלה שנתנו בטרם ניתנה תורה. בפועל משה לִמֵּד את העם מקצת תורה שבעל פה בטרם ניתנה התורה שבכתב. פרשת משפטים באה אחרי קבלת התורה בכתב על הר סיני ובה לומדים לדעת כי כבר במדבר לִמֵּד משה את העם להתנהל במסגרת חוקית כאילו הגיע למנוחה. משה מטיל "מס" על בני ישראל לפקודיהם על-ידי תרומת
מחצית השקל לְגֻלְגֹלֶת, (שמות קטע מפרשת כי תשא פרק ל' פסוקים י"א עד טז,). בדרך זו גם מָנוּ את בני ישראל מצד אחד, ומצד שני הכסף עצמו נועד לניהול צרכיו הפולחניים של העם בעודו במדבר.
והנה הגענו לפרשת משפטים שמתחילה מיד בשאלת העבדות. דבר זה מתרחש עוד לפני אלפי שנים בטרם בוטלה העבדות ברוב מדינות העולם. כפי שקראנו עד כה בני ישראל סבלו תחת עול מצרים כעבדים. למרות שבשלב זה העבדות איננה מתבטלת לחלוטין, באת התורה ומספקת דרך לביטול העבדות, מדובר בעבד עברי. לשון הכתוב מלמדת כי התורה רואה בעבד עברי "עובד" אצל מעביד. המלה עֶבֶד מכילה את החלק העיקרי של המלה "עבודה" או "עובד" וכך מתייחסת התורה לעבד עברי, שהוא עובד אצל מעביד תמורת מזונו וצרכיו וזאת לתקופה מוגבלת של שבע שנים, שבסיומם חייב העבד העברי לצאת לחופשי מאצל מעבידו ולעבוד למען עצמו ובני ביתו. לכן התורה החמירה עם העבד העברי שמסרב להשתחרר מאצל אדונו–מעבידו, בכך שרוצעים את אוזנו למשקוף הדלות ומכנים אותו "עבד נרצע", כינוי זה מיוחס לאדם שאיננו עושה למען עצמו אלא הוא מוסיף מרצונו
להיות משועבד לזולתו. על כך אמר רבן יוחנן בן זכאי: אזן זאת ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך וקנה אדון לעצמו, אזן זו תרצע.
פָּרָסׂ דאז ואירן דהיום ועם ישראל
ישראל ופרס דאז ואירן דהיום כרוכים זה בזה בחידוש קוממיות עם ישראל, זה קרה בהגירת בני עמנו לפרס ומדי בתקופת אחשורוש ולאחר מכן בתקופת כורש מלך פרס, אשר אחרי חרבן בית המקדש הראשון, עודד את העם העברי לשוב לארצו ולחדש קוממיותו שם.
באותם ימים עולי בבל באו לירושלים והקימו שם בית המקדש השני, שהיה צנוע ביותר. ידוע לנו כי עזרא ונחמיה מעולי בבל באותה תקופה עשו להרחבת הישוב היהודי בירושלים, נחמיה בונה מחדש את חומות העיר והורדוס שמלך על ישראל שלושים וארבע שנים היה מצאצאי החשמונאים, חידש את בנין בית המקדש ונאמר בשעה שבית המקדש עמד על תלו:
"מִי שֶׁלּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאֲרְתָה לא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמָד מֵעוֹלָם, וּמִי שֶׁלּא רָאָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לא רָאָה בִּנְיָן מְפוֹאָר מֵעוֹלָם". אלא שלדאבון לבנו מפרס זו יצא אז שונא ישראל
המן הרשע האגגי בן המדתא שביקש להרוג ולאבד את כל היהודים, שנמצאו בתחום שלטון פרס אז נספרו מאה ועשרים מדינות .ברם כעבור יותר מאלפיים שנה הופיע השאה הפרסי שהאיר פניו ליהודים היושבים בארצו וגם יצר קשר הדוק עם מדינת ישראל וזה מפני שקשר זה שרת את האינטרס האירני ואינטרס השאה עצמו. אף בהתחלף השלטון ובהסתלקות השאה הופיע חומיני וחבר מרעיו ששנאתם לישראל, איננה נופלת משנאת המן הרשע. ולכן אירן נמצאת בחדשות ישראל.
ההלכה פרי פסיקת דיינים ושופטים
פרשת משפטים בעקבות עשרת הדברות שקראנו בפרשת יתרוף אז התרחש אירוע המהוה שלב ראשון להשתתת חוקי יסוד בקרב העם. הדבר נעשה במישרין כאשר אלוהים מדבר והעם שומע את דבר ה'. כששתי הדברות הראשונות נשמעו מפי הקב"ה עצמו היתר נאמרו על-ידי משה והאלוהים יעננו בקול . העם כתיאורו של רבי סעדיה גאון בכתיבת עשרת הדברות והפרשניות על כל דבר ודבר באותיות עבריות בשפה ערבית, הידועות בשם "אבתידא כלאמנא" כלומר ראשית דברינו או ראשית אֲמָרֵנוּ. שם מתאר הוא את אשר התחולל כשאלוהים דבר אל העם בעצמו את שני הדברים או הדברות הראשונים .
וכותב סעדיה גאון בערבית: "ואזדעזעת אל-דֻנְיָא וָמָה פִיהָ וָאִל-סָמָוַואת וָחֲוָואשִׁיהָ" בתרגום חפשי:
וזע היקום וכל אשר בו והשמים ותכולתם (הכוכבים) ולא היה מנוס אלא שיתר עשרת הדברים יאמרו על-ידי משה ששמעם מפי הקב"ה. אחרי השמעת עשרת הדברות, בסוף פרשת משפטים משה נדרש לעלות להר סיני אל ה' בּאָמְרוֹ לו:
ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצות אשר כתבתי לְהֹרֹתָם (כד/יב) מכאן חמדים אנו כי התורה נתנה למשה על הר סיני אשר כתבה מפי הגבורה, ושם גם קבל את המצוה להורותה לעם. לכן מעבר לתורה שבכתב קבל משה גם את ההלכה שבעל פה. בקבלו את עצת יתרו, מינה שופטים, אלה הם הסנהדרין אשר פסיקתם במחלוקות שבין בני האדם משמשת הלכה לפיה הולכים ולפיה פוסקים. לכן התורה שבעל פה הייתה בעבר המדריך הנאמן להתנהגות נכונה, והיא כיום נוהגת בפסיקת בית המשפט העליון שפסיקתו כמוהו כחוק חקוק.
שֻׁלְחָן עָרוּךְ של רבי יוסף קארו ופרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא/א) משמע את החוקים והמשפטים צריך להגישם לעם בישראל כעל שולחן ערוך היטב. משה לא נתבקש לקבל תורה ולהעבירה אל חכמי ישראל שאמורים הם לתת לעם את החוקים והמצוות וההלכות לעם כעל שולחן ערוך ועליו תמצא כל אשר תחפץ. אין להסתפק בקבלת התורה ומסירתה, בכך משה לא יוצא ידי חובתו. עליו גם להורות את התורה כדי ללמד את בני האדם להתנהג היטב ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם לבוראו. ההלכה לא הותירה שטח פרוץ. על כל אדם שרואה עצמו אחד מאלה שנמנים על עם ישראל ללמוד ולהכיר את העושר שיש בתורה שבעל פה. שלא הותירה חלל ריק בתחום המשפט, כפי שכבר נכתב במסגרת זו בעבר ראוי שנשוב ונשנן את הדבר.
בתחום המשפט האזרחי. פותח זכויות העובד (העבד) ועובר לדיני נזיקין והטבת הנזק לניזוק ויורד לפרטי פרטים כולל הוראה לגדר בור פתוח ולא להשאיר גג ללא מעקה. לסייע לזולת ולשמור על זכויות הגר היתום והאלמנה ולא ללחוץ את הלווה כסף.
בתחום המשפט הפלילי. דין רוצח, גנב, או מי שנשבע לשוא ולשקר וגם נקבעו עונשם על רוצח והורג ועל תוקף הגורם חבלה, כולל ענישה כולל השם מכשול בפני עור. בתחום ההתנהגות. בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ובין אדם לבוראו, וכיבוד אב ואם והקפדה בחוקי מוסר ושמירה על יום המנוחה.
לסיכום דברינו על התורה וההלכה נמצא כי ראוי לחזור על הסיכום שנכתב מזה שנים אחדות
חוֹק וּמִשְׁפָּט הֵם כְּאָוִיר לִנְשִׁימָה נִמְצְאֵם בְּתוּרַת מֹשֶׁה תְּמִימָה
חוֹק יִסּוֹד כְּבוֹד הָאָדָם וְחֵרוּתוֹ חָקוּק מְאָז הָיָה הָעָם בְּרֵאשִׁיתוֹ
מִשְפַּט וָצֶדֶק נִמְצָאִים בְּאַמְתַּחְתּוֹ מֹשֶׁה קִבְּלַם וּלְקָחָם בַּדֶּרֶך אִתּוֹ
קִיּוּם יִשְׂרָאֵל לְאוֹרֶךְ דּוֹרוֹת מֵעִיד שֶׁסִלֵּק אֱלִילִים וְלֹא הוֹתִיר שָׂרִיד
נַעֲתוֹר לְאלֹהִים שָׁעוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן לְהָבִיס כֹּל שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל מִזְדַּמֵּן וְאִמְרוּ אָמֵן