מבלי שביקש זאת, קיבל
בנימין נתניהו את מבחן המנהיגות החשוב ביותר לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה בעוד ששה שבועות.
לכאורה, ההזמנה לנאום בפני בתי הנבחרים האמריקניים בנושא הנשק הגרעיני של אירן הייתה צריכה להיות עניין משותף לשתי המפלגות, בישראל ובארצות-הברית. לכאורה איש אינו מעוניין באירן המצוידת בנשק גרעיני ובאמצעים לשלח אותו כראות עיני האיותאללה. אבל רק לכאורה. מתברר כי יש מי שרוצה אף רוצה לראות אירן גרעינית כמשקל נגד, כאיזון לישראל גרעינית. יש מי שלצנינים בעיניו הרעיון שישראל היא הכוח הצבאי השליט באזור.
המישהו הזה אינו אלא נשיא ארה"ב הברית, ברק חוסיין אובמה, והממסד המסייע בידו באגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, ביחד עם משרד החוץ האמריקני שבעיניו ישראל היא לצנינים בעצם קיומה, עוד לפני הקמתה. כליא הברק של ישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, הסופג מצד הבית הלבן ברק אחר ברק של ביזוי, זלזול, ואף שטנה (בז"ש), אם לצטט את ג'פרי הרף.
התואנה הנוכחית למתקפת הבז"ש היא פגיעה בכבוד הפרוטוקול הדיפלומטי שנגרם לנשיא האמריקני בעצם קבלת ההזמנה של מנהיג הקונגרס מבלי לידע את הבית הלבן. אלא שתואנה זו היא שקרית. על-פי "הניו-יורק טיימס", שאינו חשוד באהבת ישראל בכלל או נתניהו בפרט, הבית הלבן קיבל הודעה על ההזמנה, התעלם פומבית, ויצא במחול השדים לאחר שההזמנה לראש הממשלה לדבר בפני בתי הנבחרים התקבלה רשמית. מחול השדים התקשורתי שקרי אם כך ביסודו, וכולם, כולל האופוזיציה בישראל, יודעים זאת.
יותר מכל מזכירה התנהלות זו את הודעות הבז"ש המגיעות מיד לאחר פרסום תוכניות בנייה בירושלים. גם כאן ידוע לכל כי מבחינת החוק הבינלאומי, ישראל היא הריבון היחיד בירושלים, ובכל השטח שבין הירדן לים. ולמרות החוקיות המלאה של הריבונות היהודית, ממשיכה מחלקת המדינה האמריקנית לכנות כל ישוב יהודי חדש או הרחבת ישוב יהודי קיים כבלתי חוקית. מחרה-מחזיק אחריו
האיחוד האירופי כמו גם חלק גדול מבתי הנבחרים באירופה שהזדרזו להכיר במדינה פלשתינית שאינה קיימת, שלעולם לא תהיה, שכלכלתה היא תרומות ונשיאה הוא מכחיש שואה שזמנו עבר לפני חצי עשור. השקר הוא המנייה הבטוחה ביותר בשוק הדיפלומטיה האנטי-ציונית, האנטישמית, וגם את זאת כולם יודעים.
ג'פרי הרף ובעלי טורים כמוהו מביעים חשש זהיר שאובמה, ובעלי בריתו בחמש פלוס אחד, הם תמימים באשר לכוונותיה של אירן לפתח נשק גרעיני במהלך המשא-ומתן או תוך הפרתו העתידית של כל הסכם שיחתם. אבל גם הם יודעים שאובמה וחבריו אינם תמימים, שהם רוצים שאירן תצליח לפתח נשק גרעיני, כיוון שלדעתם הוא יכוון רק נגד ישראל, ואילו הם יסתתרו מאחורי ההרתעה הגרעינית של ארה"ב הברית ונאטו. השקר, גם אם הוא מנוסח בזהירות, ידוע לכולם, וכולם גם יודעים כי אם נתניהו יידחק לפינה, הוא עלול לקרוא לשקר בשמו.
סיפור פורים מהדורת תשע"ה
בתוך בליל השקרים הזה מתנשא לו אי-של שפיות יחסית הקרוי הקונגרס האמריקני. שם יש נוהג של עריכת שימועים לכל הסוגיות שבעולם, ובמיוחד אלו הנוגעות לבטחונה של ארה"ב ובעלות בריתה. הקונגרס מצוי בעימות חריף עם אובמה שלא קיבל את דין הבוחר האמריקני שהעדיף את מתנגדיו. חלק מעימות זה הוא בתחום מדיניות החוץ בכלל, והגרעין האירני במיוחד, ואין בקיא בנושא זה כבנימין נתניהו, שהוא במקרה גם ראש ממשלת ישראל. אין ספק שבעולם שנתניהו נקרא על-ידי בעלי בריתו הרפובליקניים להעיד לפני בתי הנבחרים כחלק מן ההתגוששות הפנימית עם הנשיא, הברווז הצולע, שמתכוון לתחוב את מדיניותו במורד גרונם של מתנגדיו הפוליטיים.
נאומו הצפוי של נתניהו חרג כבר מזמן מנושא הגרעין של אירן. הדיון מתרחב לסוגיה אחרת, והיא ההתנכרות ההולכת וגוברת של המפלגה הדמוקרטית למדינת ישראל, ועוד יותר מכך - להתנכרות של הצמרת הדמוקרטית היהודית לישראל. לכאורה, אם יש שמץ של סיכוי שאירן תיהפך לגרעינית בחסות הסכם זה או אחר עם ממשלת ארה"ב, הייתה המפלגה הדמוקרטית צריכה עמוד על רגליה ולזעוק לעולם לא עוד. אבל לא. אובמה הטיל חזיז ועוד חזיז בפני הקונגרס, על-מנת להגן על יכולתה של אירן להמשיך ולפתח נשק גרעיני. הוא חזר והזהיר כי יטיל וטו על כל ניסיון להגביר את העיצומים על אירן. הוא מתערב ברגל גסה בבחירות בישראל, תוך שילוח נאצות השייכות לשיח-הזבל דרך עושי דברו לעבר ראש ממשלת המדינה היהודית, הוא מעודד את יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה, ודוחק ביהודי אמריקה לנטוש את ישראל במה שנראה כשעתה הקשה ביותר מאז מלחמת יום כיפור. הכל כדי לקפל את נתניהו רגע לפני שהנשיא האמריקני יעניק לאירן את ההרשאה לייצור נשק גרעיני.
וזהו מבחן המנהיגות של בנימין נתניהו. האם יעשה את הדבר הנכון, ויקרא לשקרים בשמם, יעמיד את חורש הרעה במקומו ויוכיח את תומכיו על כי לא קיימו את הבטחותיהם ולא נשארו נאמנים לעמדותיהם (למשל, העברת השגרירות לירושלים) או יכפוף ראשו כאגמון, יתעשת, ויבין את הנזק שהוא עושה לישראל (כך על-פי הנביא גולדברג) .
והיה כי יתקפל או ייסוג קמעא, או אפילו יהרהר פומבית בירידה מן העץ, החלקה זהירה במורד הסולם, או אז ייפתח ברז הבז"ש אלף מונים. הביטוי "לשלשת עוף" שכבר הוטח בו יהיה העדין ביותר באוצר המילים שינבעו מקהל יריביו. אין תענוג גדול מצהלה וריקוד על מבושיו של מי שנכנע.
אין זה המבחן הראשון של משפחת נתניהו. לפני 73 שנה נלחם בנציון נתניהו את אותה המלחמה, באותם ארגונים, באותם יהודים דמוקרטים שהעדיפו לשתוק בעוד יהדות אירופה מוסעת לתאי הגזים. קבוצת הרוויזיוניסטים בהנהגתו וקבוצת ברגסון סירבו לשתוק, ועד לנשיא רוזוולט הגיעו כדי לנסות ולעצור, ואם לא לעצור, אז למתן את השואה. מחול השדים התקשורתי היה גם אז לא פחות ארסי, אבל נתניהו וקבוצת ברגסון עמדו במבחן המנהיגות על-אף האיומים, ניסיונות הגירוש והרדיפה של הממסד.
בפורים הקרוב נראה אם הדור הנוכחי של נתניהו עומד על כתפי אבותיו, או זוחל בין עקביהם.