ביוני 2011 התפרסם מחקר שערך ד"ר עדי ברנדר מבנק ישראל שבו נכתב: "הסדר פנסיה חובה שהונהג בשנים האחרונות בישראל גורם להרעה במצבם של בעלי ההכנסה הנמוכה המהווים כ-30% מכלל משקי הבית - זאת, ביחס למצבם לפני תקנות החיסכון הפנסיוני. בעבר, במצב שקדם לתקנות החיסכון הפנסיוני, קיבלו בעלי הכנסה נמוכה שהגיעו לגיל פרישה בנוסף לקצבת הזקנה גם השלמת הכנסה, שניתנה להם מביטוח לאומי והבטיחה להם הכנסה מינימאלית. לאחר שנקבעו תקנות החיסכון הפנסיוני, התכווצה השלמת ההכנסה שמקבלים אותם בעלי הכנסה נמוכה בהתאם לגודל הפנסיה שלהם ולהפרשות שהם ביצעו לפי תקנות פנסיה חובה.
במלים אחרות חלק מהשלמת ההכנסה שקיבלו בעלי ההכנסה הנמוכה בעבר הם מקבלים כעת מכספם שלהם עצמם, שהופרש לפנסיה לפי הסדר פנסיה חובה. כך נגרמת ירידה כ-15% בהכנסה הכספית בעת הפרישה אצל בעלי ההכנסה הנמוכה לעומת מה שהיה לפני ההסדר. מצד שני - מי שמרוויחה מכך היא המדינה, שחוסכת כסף. נראה לי מוזר שבנק ישראל לא עשו אותו מחקר לפני שפנסיית החובה נכנסה לתוקף ופגעה.
כאשר אנו מדברים על אנשים שהיום הם בני 45+, הרי שאחרי 20 שנות עבודה, הפנסיה שלהם תהיה מינימאלית: בין 700 ל-1,400 שקל לחודש. כלפי מי שיקבל פנסיה בתוספת קצבת זקנה, אפילו בשקל אחד יותר מ-2.803 שקלים (אחרי גיל 70 מקבלים 2,8877) לבודד או 4.164 שקלים לזוג (4,284), תהא המדינה פטורה מסבסוד הנחות והטבות שהיו מגיעים קודם לחוק לאלה שקיבלו השלמת הכנסה. להלן ההנחות והזכויות למקבלי השלמת הכנסה:
על-פי החוק ושיטת החישוב החדשה, מאבדים הגמלאים יותר ממה שמקבלים. אין ספק, כי המדינה דאגה לצעירים, אך כרגיל גם לעצמה - כעבור 10-15 שנה, מספר מקבלי השלמת הכנסה לקצבת זקנה, יהיה קטן יותר ועל כל המדינה חוסכת על גבם בין 1,200 שקלים ל-3,000 שקלים לחודש. חיסכון זה כולל גם השלמת הכנסה שלא יצטרכו לשלם וכן סבסוד הנחות והטבות, המגיעות להם על-פי דין.
פנסיית החובה פגעה בעניים, ומגיע להם פיצוי על כך", קובע ברנדר. הפיצוי המוצע על ידו: הקטנת הטבת המס המשולמת לחוסכים העשירים לפנסיה, למשל בדרך של הקטנת ההטבה מ-35% ל-30% בלבד. את ההפרש שייחסך הוא מציע להעביר לסבסוד החיסכון הפנסיוני של העניים - למשל, באמצעות הגדלת קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי המשולמות לעניים, תוך הדגשת הקצבאות המשולמות לעניים שעבדו וחסכו במהלך חייהם - "כי צריך לתגמל את העניים העובדים, ולהבחין בינם לבין עניים שלא עבדו כלל".
מן הראוי לציין, כי בין השנים 1955-1984 היה קיים הסדר פנסיה ראוי, שעל פיו עובד שעבד עשר שנים לפחות היה זכאי לתשלומי פנסיה בגובה 40% משכרו. בשנת 1984 בוטל הסדר זה וכיום יזכה עובד אשר עבד עשר שנים להרבה פחות מכך. בהסדר דאז חשבו על אנשים מבוגרים ואילו כיום עושה המדינה כדי לחסוך בהוצאותיה על חשבונם של אנשים מבוגרים אשר תרמו את שנותיהם למשק הישראלי.
היום מתוך כ-2 מיליון חוסכים לפנסיה, 750 אלף משלמים את דמי הניהול המרביים. ככל הנראה, חלק גדול מהם הם החוסכים של פנסיה חובה - אותם עובדים מוחלשים שמשתכרים עד שכר מינימום. לפי החישוב שערך האוצר, תשלום דמי הניהול המרביים במשך 37 שנות עבודה גורע כ-20% מהחיסכון לפנסיה. בתוספת דמי ניהול שמשלמים הגמלאים עצמם, בסך-הכל דמי הניהול גורעים כ-25% מהחיסכון הפנסיוני. את המחיר הכבד הזה משלמים בעיקר העובדים החלשים ביותר, אלה שמלכתחילה חסכו אוכל מפיהם להפריש לפנסיה.
המצב צריך להשתנות. כדי להיאבק ביוקר המחיה הפיננסי צריכים להגדיל את קצבת הזקנה וגם לעשות חיסכון מוזל לעבדים בשכר נמוך. החוסכים צריכים לעבור לקרנות מיוחדות בחברות ביטוח או בקרן מרכזית בניהול גוף שייבחר במכרז.