אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת היקרים, בני משפחתי היקרים שצופים בי מרחוק, ואני לא יכול שלא לציין את חיילי צה"ל שנמצאים פה ואני מאוד שמח על כך.
בסיומה של מלחמת יום הכיפורים, אני חייל בן 19, ניצב ליד הטנק שלי, שנפגע לא בפעם הראשונה ברמת-הגולן, ולפתע אני מבחין באבא שלי שלחם בגדוד אחר ברמת-הגולן, מתקרב לעברי. אבא מאמץ אותי אל ליבו ואומר לי בכאב: בעת שלחמתי במלחמת השחרור בחטיבת הנגב, לא תיארתי לעצמי שיכול להיות בעתיד יום שבו גם בני וגם אני ניפגש בשדה הקרב.
אינני תמים. אני מפוכח. בני רועי, היום בן 17 – בעוד שנה הוא עתיד להתגייס לצה"ל, וכן, כנראה שהוא ייאלץ עוד להילחם. אבל אני נמצא כאן במקום הזה כדי שבני הלל, שהיום הוא בן שנתיים, יגיע אולי למציאות אחרת.
נשיא ארה"ב המנוח, אייזנהאואר, גיבור מלחמת העולם השנייה, אמר בזמנו משפט מדהים: אני שונא מלחמה, כשם שרק חייל שהתנסה באכזריותה, בחוסר התועלת שבה, באיוולת שבה, יכול לשנוא אותה – כן, אני שם.
לאחר שנות הובלה רבות של חיילים ומפקדים בשדות הקרב, של הודעות קשות בקשר, של הרמת השמיכות הנוראית והפרידה מעוזי ותולי, דדוש, פדידה, ידין, אובידה, ועוד כל כך הרבה פקודים וחברים שאובדנם ילווה אותי במשך כל חיי, אני מגדיר את עצמי כמפקד שַׁכּוּל מלשון שְׁכוֹל. ואני שואל את עצמי תמיד: מדוע דווקא אני שרדתי? הרי הם יכלו להיות כאן היום איתי, אולי במקומי. והאם זו גזירת שמיים? האם לא ניתן לעצור את סבבי האלימות? ותשובתי: כן, זה ניתן, לפחות את חלקם, וזה בידינו.
נולדתי בישראל ואני גאה להיות במדינה הזו. תחילת דרכי בקיבוץ נצר-סירני להורי עמוס, זיכרונו לברכה, וזיוה, שתיבדל לחיים ארוכים, שגדלו ברשפון ושירתו בפלמ"ח. התגייסתי לצה"ל בשנת 72' ושימשתי במגוון תפקידים: מחייל בשריון, מג"ד במלחמת לבנון הראשונה, ועד אלוף. צה"ל הוא ביתי, בית בו שירתי למעלה מ-35 שנה. גם היום אני משרת בתפקיד בכיר בחרום, במילואים. צה"ל הוא בית של אנשים שהמחויבות שלהם למדינה עומדת מעל לכל, ואני מאוד-מאוד אוהב את האנשים האלה.
לאחר שחרורי מצה"ל כיהנתי כמנכ"ל עמותת "לחופש נולד", שטיפלה בחיילינו השבויים והנעדרים שגורלם לא נודע: רון ארד, זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן וגיא חבר. אנו ממשיכים לייחל לשובם של כל הנעדרים אל חיק משפחותיהם. כמו-כן, עסקתי בחיזוק התעשיות הביטחוניות הישראליות והמשכתי בפיתוח חוסנה של המדינה. עסקתי גם בפיתוח הנהגה צעירה בבית-הספר למנהיגות בשדרות ובקידום חיים משותפים בין יהודים לערבים.
אני נשוי ליעל ואבא להלל, מיה, יותם, רועי, שיר וגן. רעייתי וילדי הם שולחי האמיתיים לשירות העם והמדינה. ומעל במה זו אני שולח להם את אהבתי ואת תודתי על המחיר שהם נכונים לשלם על שירותי למען מדינת ישראל במשך שנים.
אתמקד בשלושה נושאים מרכזיים: מנהיגות אתית, מניעת פלגנות, וחתירה לשלום.
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה. אני מבקש מכאן, לדבר עלינו, חברי הכנסת החדשים והוותיקים. כבר שנים שקרנה של הכנסת בעיניהם של תושבי ישראל הולכת ויורדת. רמת השיח, האלימות המילולית ולעתים הפיזית, המככבים במסכי הטלוויזיה הם מבישים ומעליבים את כל מי שרוצה לראות בחברי הכנסת את נציגיו האותנטיים. יותר מדי שרים וחברי כנסת, ללא הבדל מפלגות, זרמים פוליטיים, פקדו ועדיין פוקדים את חדרי החקירות של משטרת ישראל, ואת אולמות בתי המשפט. זוהי חרפה שיש להסיר. מעבר לכל, עלינו להטמיע בעצמנו כנציגי העם את האחריות לגורל העם והארץ. האחריות הזו כרוכה בהתנהלות מוסרית, חינוכית ואתית גבוהים ביותר. על נבחר או נבחרת ציבור להפגין דוגמה אישית, דיבור בגובה העיניים, ולהתייחס בכבוד לכל מגזר, לכל עדה, בלי הבדל של גזע, מוצא ומין. עלינו לפעול בקדנציה הנוכחית להחמיר ברמות האתיות הנדרשות מנבחרי ציבור כדי שנוכל באמת להוות את המגדלור הערכי של מדינת ישראל.
נכבדי, אעסוק בחברה חזקה שעל אף פלגיה וגווניה המרהיבים פועלת בשיתוף כל מרכיביה, ואני מדבר על מניעת גזענות ופלגנות. אני מתגורר ביישוב יודפת שבגליל, שם מגדל את ילדי, מתעורר בכל בוקר לקריאת המואזין מהיישוב הסמוך, כאוכב, ושולח את ילדי לחוגים משותפים עם ילדי דיר אל אסד והסביבה. אני מאמין בחיים משותפים ובשוויון לכל, לא כהכרזה ריקה מתוכן, אלא כמציאות מוחשית שצריך לעסוק בה ולעשות אותה. כפועל יוצא מחיי ומפועלי באתי לכנסת כדי לנסות ולהפחית מההקצנה והכוחנות, וליצור חברה ישראלית שיותר מדברת שלום, חברה בריאה שהכוח איננו שפתה, חברה שוויונית שמכריתה מעליה כל סממן, כל שתיל מזוהם של גזענות. אני מתבונן סביב במגוון מרהיב של יופי וצבע. יוצאי רוסיה, אתיופיה, ארצות מזרח ומערב, דרוזים, ערביי ישראל, בדואים, צ'רקסים, יושבי הפריפריות בגליל ובנגב, ניצולי שואה, זקנים וצעירים, עוסקים זעירים, עצמאים, מילואימניקים, חרדים וסטודנטים, ועוד ועוד. כל אחד ואחת במאבקו היומיומי יכול לבכות את מר גורלו. כל אחד ואחת באתגרי היומיום יכולים להלל, לאחד כוחות ולראות עד כמה שפר עלינו מזלנו.
חוזר אני לתחום השלישי אותו מניתי – החתירה לשלום. נכבדי, עלינו לעסוק ביצירת ביטחון המאפשר הידברות עם שכנינו. צה"ל חזק ייטע בנו ביטחון ויכולת יצירת מהלכים נועזים, ואני מדבר על הסדרים מדיניים. כפועל יוצא מקידום שלושת הנושאים המרכזיים אותם מניתי, התפנו המשאבים המתכלים יום-יום, שעה-שעה על מלחמות מבית ומבחוץ. המשאבים האנושיים, הכלכליים, האקולוגיים שיתפנו יופנו אל בנייה וצמיחה. מהלך זה ייצור משוב חיובי של חוזק, צמיחה כלכלית ורווחה קיומית ונפשית ליצירה ולשמחה.
חברי וחברות הכנסת, ארחיב בהתייחסותי לנושא השלישי אותו מניתי – החתירה לשלום. המציאות שסביבנו היא מורכבת, היא מסובכת ומסתבכת. מדינות נעלמות וארגוני טרור צרים על גבולות מדינתנו הקטנה. מציאות שכזו מייצרת סיכונים, אך בה בעת גם סיכויים. המצב החדש במזרח התיכון מייצר צירוף חדש של אינטרסים אזוריים של מדינות ערב המתונות מול אויבים רדיקליים שואפי השתלטות ומלחמה. עלינו כמנהיגים לחבור עם אלו המתונים השואפים ליציבות אזורית. עלינו כמנהיגים ליצור יוזמות מדיניות ולהשתמש במציאות האזורית החדשה כדי לקדם שיח עם שכנינו הפלשתינים, תוך הישענות ולא שימוש בעוצמתו של צה"ל. הסדר עם הפלשתינים יסיר את עננת היותנו שולטים בכ-2 מיליון אנשים חסרי זכויות. הסדר יתרום גם להסרת להבת הקיצוניות וההקצנה בחברה הישראלית. הסדר יפנה את צה"ל לשני תפקידיו המרכזיים בחיי המדינה שלנו. האחד הוא להגן על תושבי מדינת ישראל בכל תנאי, ובהינתן עימות – לנצח בו, ומהר. והשני, והחשוב מכל, לאפשר לקברניטי המדינה לקבל החלטות נועזות ושקולות שעניינן מניעת מלחמה. מדינת ישראל חייבת לשוב לחיק משפחת העמים הדמוקרטיים שכללי המשחק המרכזיים שבהן הם זכויות האדם, כבודו וחרותו. מדינת ישראל חייבת לחזור לחץ הצפון שמכוון להיותנו מדינה יהודית דמוקרטית צודקת, ערכית ובטוחה בעצמה.
ולסיום, להיכן נעלמה המילה "שלום"? אני בא להשיבה על-כנה. שלום הינו מפתח מבית ומחוץ. שלום איננו חולשה, אלא כוח ועוצמה. בתוכי מהדהדות מילים חזקות - הייתי חייל של מלחמה, רצוני להיות חייל בצבא של שלום. הפחד אינו מוכיח את עצמו ואינו מוביל לדבר מלבד עוד פחד ועוד שנאה. עלינו לאזור אומץ, להחזיר את כוחותינו ומשאבינו ממלחמות מבית ומחוץ, לשוב ולסלול נתיבים מוארים, לא דרכים אפלות, לפלס שבילים יפים של סובלנות, אמון ורוחב לב, מסילות ונתיבות של שלום.
אבקש ואברך כי יישא אלוהים פניו אלינו "וישם לך שלום". תודה רבה.