ההחלטה לקיים את טקס הפרישה המסורתי בעת הנוכחית לא הייתה פשוטה. השנה האחרונה הייתה במובנים רבים אחת התקופות הקשות בתולדותיה של מדינת ישראל, אם לא הקשה שבהן, ועם התקרבותו של יום השנה ל-7 באוקטובר 2023, הזיכרונות צפים ומפגישים את כולנו מחדש עם אירועי אותו יום נורא. חרף האמור ולא בלי התלבטות, מצאתי לקיים את טקס הפרישה המסורתי בשל חשיבותו המוסדית של הטקס כסמל להמשכיות העשייה ברשות השופטת, גם בתקופות משבר.
בעוד כחמישה ימים אפשוט, כמצוות המחוקק, את גלימת השיפוט. זוהי פרידה לא פשוטה. זכיתי לכהן כשופט תקופה ממושכת של 24 שנים, מתוכן 16 שנים בבית המשפט העליון. קדמו לכך 19 שנות שירות במשרד המשפטים, ובסך-הכל 43 שנים בשירות הציבורי. אסיר תודה אני על הזכות שנפלה בחלקי לתרום לציבור במהלך כל חיי המקצועיים.
נולדתי והתחנכתי בתל אביב של סוף שנות החמישים ושנות השישים של המאה הקודמת. שייך אני לדור ילידי המדינה, אותו תיארה ההיסטוריונית חנה יבלונקה בספרה "ילדים בסדר גמור", במילים הבאות: "נולדנו להורים בני הדורות המיתולוגיים. דור השואה, מלחמת העולם ודור תש"ח... היינו ילדים מתוקים, צרובי שמש - הראשונים שנולדו לישראל העובדה ולא החלום. התבגרנו לתוך מדינה תחומה, קטנה ואינטימית, שגבולותיה ברורים והיא ליבת זהותנו ומרכז עולמנו".
נולדתי לאם ילידת תל אביב, ולאב ניצול שואה, שלאחר עלייתו לארץ בספינת מעפילים ושהות במחנה המעצר בעתלית, התגייס - עם קום המדינה - לחטיבת גולני, ולחם במלחמת העצמאות הן בצפון הארץ, הן בדרומה. ההיסטוריה האישית והמשפחתית ובית הגידול שלי בעיר תל אביב של אותן שנים, הוליכו אותי להכרה העמוקה בחשיבות שבשימור בית לאומי לעם היהודי, כמו גם בהזדמנות לבנות בארץ חברת מופת, צודקת ומוסרית, שבנויה על ערכים של שוויון וצדק חברתי.
בדומה לאבי, וכמו רבים מבני דורי, התגייסתי גם אני לשירות קרבי וזכיתי לתרום להגנת המדינה. ביום 6 באוקטובר 1973, יום הולדתי ה-19, פרצה מלחמת יום הכיפורים, במהלכה שירתּי כלוחם בנח"ל בחזית המצרית. כידוע לכל, מלחמה זו גרמה לטלטלה עמוקה בקרבנו והותירה חותם עמוק על דור שלם. עם זאת, בשנים שלאחר המלחמה, זכיתי לראות כיצד החברה הישראלית התעלתה על המשבר - וכיצד החוסן והעוצמה הטמונים בה הובילו לעיצובה של חברה חזקה וטובה ויותר.
במשך למעלה מעשרים שנים לאחר מכן המשכתי לשרת שירות מילואים פעיל בחטיבת חי"ר, לרבות במלחמת לבנון הראשונה. שנים אלו היו שנים מעצבות ומלמדות, במהלכן נחשפתי לחברה הישראלית, על גווניה השונים.
הפרקליט הוא נאמן הציבור
עם סיום לימודי התואר הראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב, ידעתי שמקומי כמשפטן נטוע בשירות הציבורי. במשך 19 שנים זכיתי לעבוד במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, במסגרתה עברתי בכל תחנה אפשרית, תחילה כמתמחה ולימים כמנהל המחלקה. משרד המשפטים, ובפרט מחלקת הבג"צים, היה לי לביתי המקצועי הראשון, והעבודה שם הפכה לחלק בלתי נפרד מזהותי המקצועית והאישית. חברי לספסל המחלקה הפכו, ונותרו, חברים לחיים. בעבודה במחלקת הבג"צים מצאתי אתגר גדול ומשמעות רבה. במסגרת תפקידי, זכיתי לייצג את עמדת המדינה בשורה ארוכה של תיקים מורכבים ורגישים.
היום, כמו אז, אני סבור כי קיימת חשיבות מכרעת לתפקידו של המשפטן בשירות הציבורי, אשר ניצב לא אחת כ"קו ההגנה הראשון" על שלטון החוק. לצד המקצועיות הבלתי מתפשרת והמחויבות למתן ייצוג איכותי לרשויות השלטון בערכאות השונות, הפרקליט הוא גם נאמן הציבור, ועליו לשמור על האינטרס הציבורי ועל זכויות האדם. מחויב הוא להגן על החלטות הרשות המבצעת רק כאשר אלה עולות בקנה אחד עם הוראות הדין.
כך פעלתי בכל שנותי בפרקליטות המדינה, וחשוב להדגיש כי תפיסה זו הייתה מקובלת על משרדי הממשלה, שעבדו עם מחלקת הבג"צים בהרמוניה מלאה. אז כמו היום, השמירה על עצמאותם ועל אי-תלותם של המשפטנים בשירות המדינה היא רכיב חיוני בהגנה על שלטון החוק ובביצורו.
עטיתי את גלימת השיפוט בשנת 2000. ניגשתי למשימה זו מתוך יראת כבוד והבנת כובד המשקל של האחריות אשר מוטלת על כתפיי, ובידיעה כי לבית המשפט מוקנה תפקיד ראשון במעלה בהגנה על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בכל תיק ותיק, קטן כגדול, הנחתה אותי התפיסה כי עלי להכריע על-פי הדין ועל-פי צו המצפון - ועל פיהם בלבד. ביסוד תפיסתי השיפוטית עומד העיקרון, כי יש לשמור על דלתות בית המשפט פתוחות לכל מי שזקוק לסעד. על השופט להיות קשוב לצרכים המשתנים של החברה, ולנווט בזהירות בין הצורך לחדש במשפט בשל המציאות המשתנה, לבין השאיפה לשמור על היציבות והעקביות של ההלכה השיפוטית. עליו לפעול לאיזון מתמיד בין שמירה על זכויות האדם באשר הוא אדם, לבין קידומו של האינטרס הציבורי בכללותו. זאת, בהתאם לכלים שנתונים בידיו כפרשן המוסמך של הדין. כך פעלתי תמיד.
אני מודה על הזכות שניתנה לי לקחת חלק בשרשרת הדורות המפוארת של השופטים שכיהנו בבית המשפט העליון מאז הקמת המדינה. שופטים אלה עיצבו את המורשת השיפוטית המשותפת לכולנו, ואשר מבוססת על מחויבות עמוקה להגנה על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זאת, גם בתקופות סוערות ומורכבות מבחינה ציבורית.
הצורך בביקורת שיפוטית אפקטיבית
מורשת שיפוטית זו נשענת על ההכרה, כי דמוקרטיה היא יותר מאשר ביטוי לעיקרון ריבונות העם באמצעות בחירת נציגיו. היא מושתתת על אדנים נוספים, חיוניים באותה מידה: הגנה על זכויות האדם, אכיפת שלטון החוק במובנו הרחב, שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, וקיום מערכת משפט עצמאית. משטר דמוקרטי מותנה בעמידה בלתי מתפשרת על עקרונות מהותיים אלה כולם.
חוקה כתובה, המרסנת את כוחו של הרוב, היא נדבך חשוב בהגשמת עקרונות הדמוקרטיה. אולם ערכים כתובים לבדם אינם מספיקים: כפי שציינתי בעבר, לבית המשפט נתון תפקיד מפתח בהגנה על עקרונות אלה. כידוע, אף שהמחויבות לגיבושה של חוקה למדינת ישראל עוגנה עוד בהכרזת העצמאות, מדינת ישראל מצויה גם היום - 76 שנים לאחר הקמתה - ללא חוקה שלמה, ואף ללא מגילת זכויות אדם מלאה. במקום זאת, חוקתנו מתגבשת בהליך הדרגתי, באמצעות חוקי יסוד שאותם מחוקקת הכנסת.
כידוע, בשיטתנו, לרשות המבצעת נתון כוח חסר תקדים אשר בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בשליטה הנתונה לה בסמכויות החקיקה בכנסת. הוא מתבטא גם בהיעדרם של מנגנונים מאזנים שנהוגים במדינות דמוקרטיות אחרות. בשיטתנו, ביקורת שיפוטית היא המגבלה האפקטיבית המשמעותית ביותר על הכוח הריכוזי שמצוי בידי הממשלה. בשים לב למצב דברים זה, מתחדדת החיוניות שבהבטחת יכולתו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית - הנדרשת לעצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית.
כפי שהובהר לא אחת, ביקורת שיפוטית אפקטיבית מחייבת, כתנאי מקדים, שמירה על עצמאותה ועל אי-תלותה של הרשות השופטת. עצמאות זו משמעה, כי שופטי ישראל מחויבים כולם ליישם את הדין לפי מיטב הבנתם ותפיסתם. זאת, גם כאשר הכרעתם אינה פופולרית, וגם כאשר היא עשויה לעורר ביקורת ציבורית קשה. זהו עיקרון יסודי שניצב בשורש עבודתה של הרשות השופטת כולה, בבחינת קיום הצהרת האמונים: "לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
ברצוני להדגיש: עצמאות בית המשפט אינה פריבילגיה של השופטים. בית משפט עצמאי הוא הערובה לכך שזכויות האדם יישמרו, שהשלטון יפעל בגבולות החוק, ושהצדק ייעשה וגם ייראה. לצערי, מזה זמן אנו עדים למתקפות אישיות כלפי שופטים בשל ביצוע מלאכתם השיפוטית על-פי הדין. זוהי תופעה מדאיגה.
להבדיל מביקורת לגיטימית ועניינית, מתקפות אישיות נגד שופטים מכוונות לפגיעה באותה עצמאות שיפוטית, ומטרתן לאיים על שופטים כך שלא יקבלו החלטה הסותרת את עמדת המבקרים. למתקפות אישיות על שופטים אין מקום במדינה דמוקרטית. מצב דברים שבו נשמעות קריאות מצד אנשי ציבור להדחת שופטים, או לאי-קידומם, בשל תוכנן של הכרעות שיפוטיות, הוא מצב שאין לקבלו.
בהזדמנות זו, אני מבקש לשוב ולהדגיש את המחויבות של הרשות השופטת להגן על כלל השופטים - אשר עושים את מלאכתם מתוך תחושת שליחות ומסירות. לא ניתן יד למצב שבו שופט ייפגע בשל כך שעשה את מלאכתו.
הניסיונות להטיל מורא על שופטים מכהנים, מצטרפים לניסיונות נוספים לפגוע בעצמאותה של הרשות השופטת, ובתוך כך ליוזמות לצמצום משמעותי של סמכויות בתי המשפט ולקריאות פומביות שלא לקיים הכרעות שיפוטיות. כל אלה נועדו להחליש את הרשות השופטת.
הירתמות למרות קשיי המלחמה
אין לכחד, בשנתיים האחרונות ספינת הרשות השופטת שטה על מים סוערים במיוחד. על-רקע מציאות זו, בפעם הראשונה ב-76 שנות קיומה של מדינת ישראל, לא מונה - במכוון - נשיא קבוע לבית המשפט העליון. וכך, במצב דברים חריג זה, קיבלתי לידי ביום 17 באוקטובר 2023 - כמצוות המחוקק ומתוך הכרה בכובד המשימה - את תפקיד ממלא-מקום הנשיא. במהלך השנה שבה כיהנתי בתפקיד זה, עשיתי כל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת לטובת הציבור הישראלי כולו.
שבוע וחצי לפני כניסתי לתפקיד פרצה מלחמת "חרבות ברזל", שתחילתה באותה מתקפת טרור רצחנית בבוקר 7 באוקטובר. חרף האילוצים הביטחוניים שנובעים מהלחימה המתמשכת, הרשות השופטת הפגינה מחויבות עצומה למלא את תפקידה ולהמשיך ולעמוד לרשות הציבור. הודות לכך, לכל אורך הדרך נותרו דלתות מערכת בתי המשפט פתוחות לכל מי שזקוק לסעד.
עם כניסתי לתפקיד, ממש בימי המלחמה הראשונים, ערכתי סיור בבתי משפט במחוז דרום. פגשתי שם שופטים, רשמים ועובדים מסורים, שביקשו - גם במציאות כמעט בלתי אפשרית - להמשיך ולהעניק שירות לציבור הישראלי. בהמשך סיירתי, ביחד עם מנהל בתי המשפט, בכל בתי המשפט ברחבי הארץ, מהצפון עד הדרום, וראיתי במו עיני את המוטיבציה והמחויבות העצומה של השופטים והעובדים ברשות השופטת. הירתמותם של שופטי ועובדי מערכת בתי המשפט כולם לעשייה למען הציבור הישראלי, חרף הקשיים שהמלחמה הניחה לפתחנו, הייתה לי מקור לגאווה גדולה.
תפקידי כממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון חשף אותי לנקודת מבט רחבה יותר על מערכת בתי המשפט כולה, ואני שמח על ההזדמנות שעמדה לפני לתרום למערכת בתפקידי זה.
קצרה היריעה מלפרט במעמד זה את כלל המהלכים שקידמנו בשנה האחרונה. אולם אציין כי בתקופה זו, הצלחנו - בשיתוף פעולה מבורך עם כלל חברי הוועדה לבחירת שופטים - למנות 162 נושאי משרה שיפוטית וחמישה עשר שופטים ורשמים בפועל. זאת, לאחר תקופה ממושכת של שנתיים שבה הוועדה לבחירת שופטים לא התכנסה.
מינויים מקצועיים ואיכותיים אלה, יש בהם לשמש חיזוק משמעותי למערכת המשפט כולה. הם מאפשרים להקל על העומס הרב שמאפיין את מערכת בתי המשפט בישראל, ואשר משפיע, מטבע הדברים, על התמשכות ההליכים בערכאות השונות. לצד מהלכים מבורכים אלה, לצערי הרב, לא הצלחנו להשלים את כל המינויים הנחוצים בערכאות השיפוט השונות. אני תקווה כי גם מינויים אלה יקודמו בהקדם וכי מערכת היחסים בין השר ובין ממלא-מקום הנשיא תשוב לפסים של שיתוף פעולה לטובת הציבור הישראלי כולו.
בפרט אבקש להדגיש את הצורך החיוני בהשלמת הרכבו של בית המשפט העליון, וזאת באמצעות מינוי נשיא של קבע לבית משפט זה ושלושה שופטים נוספים. מינויים אלה חשובים מאין כמוהם לתפקודו התקין של בית המשפט ושל המערכת כולה. בהקשר זה אבהיר כי הצורך בהסכמה רחבה, שעליו אין חולק, אינו יכול לבוא על חשבון איכות השופטים. על כן, בטוחני שהרשות השופטת תעמוד איתן בדרישותיה למצוינות מקצועית. כך נוכל להבטיח כי בית המשפט ימשיך וימלא את תפקידו המכריע בהגנה על שלטון החוק ועל זכויות האדם בישראל.
הלפיד ימשיך להאיר את דרככם
בעוד מספר ימים אעביר את הלפיד למשמורתו של ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון הנכנס, חברי השופט יצחק עמית, אשר יכהן בתפקיד זה בהתאם להוראת סעיף 29(ב) לחוק בתי המשפט. תכליתו של הסעיף היא להבטיח את יציבותה והמשכיותה של מערכת בתי המשפט ולוודא כי לא ייוותר, בשלב כלשהו, "חלל תפקודי" בהנהגת הרשות השופטת ובמילוי צרכיה. בהתאם, סעיף 29(ב) מקנה לממלא-מקום הנשיא את כלל התפקידים והסמכויות של נשיא בית המשפט העליון.
אני בטוח כי השופט עמית ישכיל לנווט את מערכת בתי המשפט כדרכם של קודמינו, גם בתקופה המורכבת והמאתגרת הנוכחית. השופט עמית החל את דרכו ברשות השופטת כשופט בבית משפט השלום בעכו לפני 26 שנים. הוא טיפס במעלות השפיטה עד לתפקיד ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון שאותו יתחיל למלא בעוד מספר ימים. הניסיון העשיר אותו צבר בכל ערכאות השיפוט, בשילוב עם הידע המשפטי האדיר שלו בכלל תחומי המשפט ויכולותיו יוצאות הדופן, הם נכס משמעותי לרשות השופטת כולה.
איציק, חברי - אני מפקיד היום בידיך את לפיד בית המשפט והרשות השופטת שאותו כינה המשנה לנשיא חשין זכרו לברכה: "לפיד המשפט והצדק, לפיד הישר והטוב, לפיד עצמאותו של בית המשפט, לפיד חרות האדם". את הלפיד הזה קיבלתי אני כפיקדון מקודמיי. בשנה האחרונה הקדשתי את כל ימי לשמירה עליו, ועתה הגיעה העת להעבירו לידיך. החזק אותו בבטחה והוא ימשיך להאיר את דרככם כפי שהאיר את דרכנו לאורך שנים.
במעמד זה ברצוני להודות לאלה שליוו אותי לאורך הדרך: לנשיאי בית המשפט העליון בדימוס ולעמיתי השופטים - על שיתוף הפעולה, ההפריה ההדדית ועל החברות. למנהלי בתי המשפט בעבר ובהווה, על שיתוף הפעולה המוצלח ועל מסירותם לטיפול בכל עניין שהובא לפתחם. לחברי מטה הנהלת בתי המשפט, על העבודה המשותפת והמקצועית לאורך השנה האחרונה. לנשיאי, לשופטי, לרשמי ולעובדי מערכת בתי המשפט - שעבודתם המסורה מאפשרת לנו לקיים מערכת צדק יעילה והוגנת. לאנשי לשכתי, לדורותיה, שעבדו איתי במהלך שנות השיפוט ובתפקידי כממלא-מקום הנשיא, על עבודתם המסורה והמצוינת, שהייתה לי לעזר רב לאורך השנים.
אחרונים חביבים, ולא בסדר החשיבות, אבקש לייחד מילים ספורות גם למשפחתי האהובה: לרעייתי היקרה ליאורה שצעדה אתי במהלך כל המסע הארוך, לילדיי דריה ויותם, לבני זוגם אלון ואופל ולנכדתי הראשונה והיחידה נלי. תודה גם לבני משפחתי היקרים במעגלים רחבים יותר. העבודה השיפוטית היא עבודה תובענית מאין כמוה. ללא תמיכתכם הבלתי מתפשרת, לא הייתי עומד כאן היום. כפי שאמרתי תמיד וחשוב לי לחזור על הדברים: אתם מקור כוחי.
בעוד מספר ימים אתלה את גלימת השיפוט בתודה עמוקה על הזכות הנדירה שניתנה לי לשרת את אזרחי ישראל ותושביה, ולהוסיף לבנה קטנה משל עצמי לבניין המפואר של המשפט הישראלי.
לסיום. אף שניצבים לפנינו אתגרים משמעותיים, אני מאמין בלב שלם שנצלח אותם - יחד, כחברה אחת. זאת, מתוך המחויבות המשותפת של כולנו לעקרונות ולערכים שעומדים בבסיס מדינת ישראל - כמדינה יהודית ודמוקרטית - ואשר מאירים את דרכנו עוד מהכרזת העצמאות. לאורך 76 שנות קיומה ניצבה מדינת ישראל בגאון מול אתגרים רבים ומגוונים, ושמרה על חוסנה החברתי, ועל זהותה היהודית והדמוקרטית. אני מאמין בכל ליבי, כי אותו חוסן יישמר גם בהתמודדות עם המכשולים העכשוויים הניצבים בדרכנו. כאז כן היום, הרשות השופטת עומדת איתן ותוסיף לשמור על יציבותה ועצמאותה.