חלפה למעלה משנה מאז מתקפת הטרור האכזרית והרצחנית של 7באוקטובר. אותו יום נורא יצר קו שבר בקורות החברה הישראלית, וחילק את חיי כולנו ל"לפני" ו"אחרי". כ-1,200 נרצחים ביום אחד; אלפי ישראלים שנושאים צלקות בגוף ובנפש; כ-250 איש ואישה שנחטפו לשטח הרצועה, ומתוכם מאה עדיין שם. לפני קצת יותר משנה, נתונים שכאלה היו בלתי-נתפסים ובלתי-ניתנים לדמיון - אך מאז הם הפכו למציאות איומה ומתמשכת, לכאב שאינו מרפה. לאורך תקופת המלחמה נכנסנו למעין "שגרת חירום", שבה החיים עצרו מלכת ובה-בעת ממשיכים במסלולם. בתקופה קשה וכואבת זו, יש חשיבות מיוחדת בשמירה על הסולידריות והערבות ההדדית שאפיינו את החברה הישראלית מאז קום המדינה. אזרחים, קהילות, ארגונים, וגם רשויות השלטון השונות: כולנו נדרשים להיכנס מתחת לאלונקה - כל אחד בדרכו וכפי יכולותיו - ולהירתם לאיחוי, לשיקום ולבנייה מחדש של יסודות החברה. עבור הרשות השופטת, "האלונקה שלנו" היא מתן שירות משפטי איכותי, רציף, הוגן ויעיל לכל הציבור הישראלי, הן בשגרה והן בחירום. אנו - השופטים, הרשמים והעובדים ברשות השופטת - אמונים על הבטחת היכולת של אזרחים לממש את זכויותיהם המשפטיות, גם בימים הקשים ביותר. אנו אמונים, למשל, על פעילות בתי המשפט לענייני משפחה, אשר מסייעים בהתמודדות עם השפעות המלחמה ואילוצי החיים על התא המשפחתי - לעתים בהליכים דחופים ובשעות הקטנות של הלילה, תוך מתן מענה לחסרי ישע, קטינים, קשישים וכל מי שזקוק לסעד מיידי. כך למשל, מינוי אפוטרופוס ליתומים שהוריהם נרצחו ונזקקו לטיפול דחוף; קביעת מקום מגורי ילדים שהתייתמו, ועוד. המערכת אמונה על פעילות בתי המשפט לנוער, שפוגשים קטינים שחוו טראומות במעגלים שונים - ובפרט עקב המלחמה. אותם קטינים חווים תופעות של אלימוּת, עלייה בשימוש בחומרים משני-תודעה, וחשיפה להתנהגויות מסוכנות - ובתי המשפט לנוער מלווים אותם בדרכם הסוציאלית והשיקומית, בחזרה אל מסלול חייהם. המערכת אמונה על דיונים בהליכי פשיטת רגל, שמאפשרים לשכירים ולעצמאים שנקלעו לקשיים להתחיל את חייהם מחדש. ואלו רק מקצת מן הדוגמאות לעשייה היומיומית ברשות השופטת. אנו פוגשים את הציבור ברגעי הצורך, המצוקה והמשבר, ופועלים ככל הניתן כדי ליישב סכסוכים ולסייע למתדיינים להמשיך בשגרת חייהם. זוהי "האלונקה" של הרשות השופטת, שאותה נושאים שופטי, רשמי ועובדי המערכת יום-יום במסירות, בגאווה ובתחושת שליחות.

בדלת האחורית במקום בדלת הראשית

בבתי המשפט יכול הציבור לפתור מחלוקות בכבוד הדדי, ולקבל הגנה כאשר רשויות השלטון פועלות שלא כדין. על כן, שמירת הפעילות התקינה בבתי המשפט היא ערובה להתנהלות תקינה של החברה כולה. אך דווקא בימים אלו, אנו עדים לניסיונות לחתור תחת החוסן של הרשות השופטת ולהחלישה - עד כדי חשש ממשי לכרסום בעצמאות המוסדית של הרשות השופטת וביסודות הפרדת הרשויות. חלק מן הניסיונות הללו הוכרזו במפורש על-ידי גורמים שונים בכנסת ובממשלה. אזכיר, למשל, את הקריאות לפוליטיזציה של הליך בחירת השופטים, באמצעות שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים; יוזמות ל"התגברות" על פסקי דין והחלטות, ואף להתעלמות מהם כאילו לא היו מעולם; קריאות לאי-קידומם של שופטים בשל החלטות שנתנו מתוקף תפקידם; ומתקפות אישיות, בוטות ופסולות על שופטים, עד כדי כינוי שופטים כ"אויבים מבית". היוזמה החדשה שעל הפרק היא פוליטיזציה של מינוי נציב תלונות הציבור על השופטים - בבחינת "אם לא הצלחנו להשתלט על תהליך מינוי השופטים בדלת הראשית, נעשה זאת בדלת האחורית". דהיינו, נעביר לפוליטיקאים את השליטה על המינוי לתפקיד הרגיש של ביקורת על השופטים. כפי שכבר אמרתי, אנו מצידנו נכונים להידברות עניינית בנושא זה. אגב, לפני כשעתיים תמה ישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהתכנסה היום, ובמסגרתה החליט שר המשפטים - על דעת עצמו - לזמן גורמים חיצוניים לישיבה. זוהי דוגמה נוספת לדריסה המתמשכת של נורמות הממלכתיות והמינהל התקין. לפני כשנתיים הזהירה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת (בדימוס) אסתר חיות, על במת הכנס הזה, מפני - ואני מצטט - "מתקפה שלוחת-רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו". למרבה הצער, דומה כי דבר לא השתנה.

הצרת צעדים מתחת לפני השטח

במקביל לכל היוזמות שהזכרתי, אנו עדים לצעדים נוספים, מתחת לפני השטח, שנועדו להצר את צעדי המערכת, להקשות על הפעילות בבתי המשפט, ולשחוק את השופטים, הרשמים ועובדי המערכת - אשר מתמודדים עם עומס עבודה שאין שני לו בעולם המערבי. לא רבים יודעים זאת, אבל היבטים רבים בניהול הרשות השופטת כרוכים במעורבות של גורמים ברשות המבצעת, ושל שר המשפטים בפרט. עובדה זו, במיוחד כאשר היא מנוצלת לרעה, יוצרת מצע להתערבות בפעילותה של הרשות השופטת ולפגיעה בחוסנהּ וּבעצמאותה. מונחים "יבשים" לכאורה כמו תקנים, תקציבים, מינויים ואישורים, הם מרכיבים העומדים בבסיס פעילותה של הרשות השופטת, ויש להם השפעה ישירה על השירות הניתן לציבור. להמחשה, אספר לכם כי תקציב מערכת בתי המשפט מאושר על-ידי משרד המשפטים ומשרד האוצר, שהם חלק מהרשות המבצעת. לא מדובר בעניין טכני: כל מהלך שנדרש לשיפור השירות לציבור, טעוּן הקצאה תקציבית מתאימה. מינויי נשיאים, סגני נשיאים ורשמים לכל בתי המשפט; מינוי של שופטים בפועל; הסמכת שופטים לכהן בבית משפט קהילתי; מינוי שופט כיושב-ראש ועדת שחרורים; מינוי רופאים כחברים לוועדות, כמו הוועדה על-פי חוק הנכים, והוועדה על-פי חוק משפחות חיילים שֶׁנִּסְפּוּ במערכה - כל אלה, ועוד, טעונים החלטה או הסכמה של שר המשפטים. אם כן, החוסן המוסדי של מערכת בתי המשפט נתון להשפעה משמעותית מצד הרשות המבצעת. זאת לעומת גופים ציבוריים אחרים, שנהנים מחירות ניהולית משמעותית הרבה יותר. כך למשל, הכנסת, מבקר המדינה, בית הנשיא ובנק ישראל - לכל אלה נתונה חרות רבה יותר בגיבוש התקציב, בעוד שהרשות השופטת זקוקה לאישורי הרשות המבצעת כמעט על כל צעד ושעל. דהיינו, דווקא הרשות השופטת - שלפי עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים חייבת להישאר עצמאית ובלתי-תלויה - מקבלת מהרשות המבצעת תכתיבים בנושאי ניהול שוטף. המציאות הבלתי-מאוזנת הזו הייתה מושא לביקורת רבה לאורך השנים. כבר לפני שלושים שנה, נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים דאז הקימו ועדה מיוחדת לבדיקצ הנושא, בהשתתפות נציגים מהרשות השופטת וּמהרשות המבצעת. חברי הוועדה הסכימו פה אחד שהמצב הקיים טעון שינוי, וכי יש לחזק את אי-התלות של הרשות השופטת - אך המלצות הוועדה לא יושמו עד היום.

התערבות בוטה בניהול הפנימי

עד לא מזמן, לאורך שנות קיומה של המדינה נשמר הכבוד ההדדי בין הרשויות בנוגע לניהול מערכת בתי המשפט. הרשות השופטת והמבצעת הקפידו יחד על קיום שיח תכליתי, על ליבון פערים בגישה ממלכתית וא-פוליטית, ובעיקר - על הצבת אינטרס הציבור בראש סדר העדיפות המוסדי. לצערי, לא זה המצב בימינו. אם לא די במהלכים הישירים להחלשת הרשות השופטת, שר המשפטים אף קטע לאחרונה את מסורת הדיאלוג ושיתוף הפעולה בין הרשויות. מזה כחצי שנה מסרב השר לקיים פגישות עבודה עם ראש הרשות השופטת - פגישות שבהן היו מתקבלות החלטות משותפות בנושאים שבליבת ניהולה של מערכת בתי המשפט. ממלא-מקום הנשיא (בדימוס), השופט עוזי פוגלמן, ואנוכי חזרנו והתרענו על כך בפני השר - אך אין קול ואין עונה. עקב סירובו של השר לקיים דיאלוג מוסדי עם הרשות השופטת, נמנע הטיפול בשורה ארוכה של מהלכים לטובת הציבור, באופן שגורר עיכוב בטיפול בהליכים משפטיים, ופגיעה ביכולתם של אזרחי המדינה לממש את הזכויות המשפטיות שלהם. עוד נמנע השר מלקדם בחירה של שופטים שחיוניים לפעילות המערכת - בפרט בבית המשפט המחוזי בירושלים, שמצוי בעומס כבד במיוחד - ומלאשר מינוי רשמים לבית המשפט העליון ולבית הדין הארצי לעבודה. המשוואה היא פשוטה: כשאין מספיק שופטים, נפגע השירות לציבור. לאחרונה אף שמענו על יוזמה לבטל את תקני השופטים שלא אוישו, דהיינו: ביד אחת מונע השר מינוי שופטים חדשים, ובידו השנייה פועל למחיקת התקנים הבלתי-מאוישים, ובכך מקבע את החלל שהוא עצמו יצר. המסר שעולה מכך הוא ברור: אם לא ייבחרו השופטים שבהם השר מעוניין - תקני השיפוט יימחקו. הסכנה הנובעת מכך לעצמאותה של הרשות השופטת, ברורה מאליה. זוהי הפעם הראשונה בתולדות המדינה שהרשות המבצעת מתערבת באופן כה בוטה בניהולה הפנימי של הרשות השופטת ובאופן הקצאת משאביה. ואל תתנו למינוח הטכני להטעות אתכם: פגיעה בחוסן המוסדי של הרשות השופטת, היא פגיעה בְּעַצְמָאוּת הרשות השופטת, ובראש ובראשונה בציבור כולו.

"אל תירא ואל תחת"

בצד האמור, יש לשוב ולהדגיש: הרשות השופטת תעמוד איתן מול הניסיונות לפגוע בחוסנהּ המוסדי, והיא תוכל להם. חרף הניסיונות לשחוק את הרשות השופטת באמצעות לחצים מבחוץ, ליבת העשייה השיפוטית לא נחלשה. עיקרון העצמאות השיפוטית מושרש היטב ב-דנ"א של הרשות השופטת ושופטיה, והוא יסוד גרעיני, יסוד שאין בלתו, בכל מדינה דמוקרטית. אנו ברשות השופטת נמשיך למלא נאמנה את חובתנו כלפי הציבור, ונשמר את המשפט כמרחב סטרילי, שבו השפעות חיצוניות אינן חודרות לאולם הדיונים או לתוכן הפסיקה. בימים אלה אני עורך סיורים בבתי המשפט ברחבי הארץ, ומתרשם באופן אישי מהמסירות ומהמקצועיות של השופטים, הרשמים והעובדים שלנו, שעושים לילות כימים על-מנת להעניק שירות לציבור. המסר שלי לכל אחד ואחת מהשופטים והרשמים הוא "אל תירא ואל תחת", ולשמחתי ניכר כי הם מגשימים זאת במילים ובמעשים. ואכן, השופטים והרשמים בכל מחוזות השיפוט בישראל ממלאים מדי יום את תפקידם בהגנה על זכויות האדם והאזרח, ובשמירה על עקרונות שלטון החוק במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. השופטים והרשמים פוסקים ללא מורא, וללא מרות זולת מָרוּתוֹ של הדין - ומערכת בתי המשפט עומדת מאחוריהם ומחזקת את ידיהם. לפני כחודשיים, בטקס פרישתו של חברי השופט פוגלמן, ציינתי כי "מערכת בתי המשפט, כמו מערכת הבריאות, היא מערכת שמעניקה שירות לציבור, והיא אמונה על יישוב סכסוכים והכרעה בהם. [.... אולם פעילותה התקינה של הרשות השופטת כמערכת הנותנת שירות לציבור מושפעת גם מהתנהלותן של הרשויות האחרות. על כן יש חשיבות לקידום העשייה המשותפת מצד כל שלוש רשויות השלטון - עשייה שאותה אני מקווה שנוכל לחזור ולקדם בתקופה הקרובה". מאז אותם דברים חלפו כאמור למעלה מחודשיים ימים, שבמהלכם הולכים ומצטברים התיקים שממתינים לטיפול, והצורך הציבורי בבירור יעיל של הליכים גדל אף הוא. זאת במיוחד לנוכח הצפי לריבוי הליכים משפטיים בעקבות המלחמה והשפעותיה במישורי החיים השונים. בתפקידי כממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, אני עומד כאן ומייצג את השופטים, הרשמים והעובדים של הרשות השופטת. אנו נמשיך לקיים את עיקרון העצמאות השיפוטית ולספק שירות משפטי לכלל הציבור, באמצעות מכלול הכלים והמשאבים שעומדים לרשותנו. אני חוזר ומפנה מכאן קריאה לשר המשפטים לקיים את חובותיו הבסיסיות - לא למעני, לא למענו, אלא למען תושבי המדינה שזכאים לקבל שירות איכותי ויעיל ממערכת המשפט.