חברים וחברות, באתי היום לומר לכם, בואו נשלב ידיים כולם, אלו שבאו ואלו שלא הגיעו, בואו נשלב כולנו ידיים, לא מאוחר מדי, ביחד בכוחנו להחזיר את מפלגת העבודה למקומה הטבעי בהנהגת המדינה. בואו נשלב ידיים, בואו נתגבר על הריב הפנימי, ויחד נחזור להנהגת ישראל.
החוקה היא פרק ב' לסאגה שהתחילה עם ההצטרפות לממשלה. היא דומה באופן מטריד למה שהיא אז: מחלוקת בתוכנו על השאלה האם צריך או לא צריך להיכנס לממשלה. התקבלה הכרעה ברוב ניכר, בהצבעה חשאית בוועידת המפלגה, ויש חברים שלא קיבלו את ההחלטה. קודם כל, אני אומר לכם, יש לנו את מבחן התוצאה: כמעט שישה חודשים אנחנו בממשלה, מוזמנים לעקוב אחר ההישגים שהושגו בממשלה הזאת בתחום הרחבת התקציב, באי-העמדת הביטחון מול החינוך והחברה, בעסקת החבילה במשק ובחקיקת העבודה למשק.
יקום מי שחושב שניתן היה להשיג את זה בממשלת ימין צרה. יש לנו תרומה בביטחון, וכמובן יש לנו את התחום המדיני. אנחנו מקדמים הישג אזורי, הממשלה הזאת, שאנחנו חלק ממנה מקבלת את הסיסמה, בקולו של ראש הממשלה, על שתי מדיניות לשני עמים. מדינה פלשתינית עם דגל והמנון לצד מדינת ישראל. ויש עוד מבחנים לפנינו. מבחן התוצאה הוכיח שאנחנו עשינו את הדבר הנכון כשהלכנו לממשלה.
החוקה שלנו היא חוקה ישנה, ותיקה, כתבו אותה אבות התנועה. יש בה הסתיידות. יש בה תיקונים שהצטרפו זה על גבי זה והחוקה דורשת שינוי. אני אומר לכם, שעם החוקה הזאת אני לא יכולתי להפעיל את המפלגה כמו שצריך, פואד לא היה יכול להפעיל את המפלגה כמו שצריך, מצנע לא היה יכול להפעיל את המפלגה כמו שצריך, שמעון פרס לא הצליח להפעיל את המפלגה כמו שצריך ועמיר פרץ לא הצליח, ועכשיו אני בא עוד פעם, ושוב אני לא מצליח להפעיל אותה כמו שצריך. אז אני אומר לכם, כנראה, שאם כל-כך הרבה אנשים, כל-כך שונים אחד מהשני, לא מסוגלים לפעול עם המסגרת שמייצרת החוקה הזאת, כנראה שצריך לעשות שינוי. ואין מה לפחד משינוי: לא בעשייה ולא בהתאמה למציאות.
אין מפלגה במדינה, שיש בה מזכ"ל, שהוא מרכז כוח פוליטי, שעובד בכיוון הפוך ליושב-ראש.
אין מפלגה במדינה שיש בה מוסד לבירור עתירות שאין בו שום תהליך, ויש בו רק שרשרת ערעורים, וערעורי הנגד והערעורים על ערעורי הנגד, שמקטינים את יכולת הפעולה.
אין שום מפלגה במדינה שבה הריב נהיה לאורך חיים, כמו שהיה אצלנו, וצריך להתגבר על זה וללכת קדימה.
כתיבת החוקה הזאת היא ההליך הדמוקרטי ביותר, שראינו באיזושהי מפלגה במדינה בשנים האחרונות. כתבו את החוקה, העלו אותה לאינטרנט, וכל מה שאני הנחיתי את הצוות שכתב אותה, זה תמצאו לנו דרכים לנצח.
ואני אומר, לשלי יחימוביץ', ואני לא מתבייש, אנחנו מתכוונים לנצח בבחירות, עם או בלי התמיכה של חבר כזה או אחר. אנחנו ננצח מכוח הדרך הנכונה, אנחנו ננצח מכורח הרצון לנצח ולהוביל, ואף אחד לא ילמד אותנו מהי מחויבות למדינה ומה זה מחויבות לערכים.
אני איהרג על חופש הדעות ועל הזכות להיאבק על כל דבר, על חירות המחשבה ועל חופש הוויכוח, אבל בסוף תהיינה הכרעות, ומי שלא יהיה מסוגל לקבל אותן - לא יוכל להיות חלק ממערכת חיה, פועלת ומנצחת.
אנחנו עובדים על החוקה ארבעה חודשים, היא ישבה על האינטרנט, קיבלנו מאות הערות מכל הכיוונים, אחרי עשרות שעות של ישיבות, אושרה טיוטא מספר שתיים שהועלתה שוב לאינטרנט והגיעה לישיבה סוערת של הוועדה לענייני מפלגה, שיצא לי להשתתף בה. והיום, במאמץ עליון של הרגע האחרון שהיו שותפים לו האנשים שהזכרתי קודם, והגענו להבנות על דברים אחרונים. כל היתר, זה הפחדה והסתה, ואני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן, לאן הגענו במאמץ לערער מאמץ לגיטימי להביא חוקה יותר טובה.
אחד הדברים הראשונים שנתקלתי בו, כשהתחילו להגיע תגובות על החוקות, זה שמועה שכתבנו חוקה דיקטטורית, שהיושב-ראש יכול לסלק כל חבר מתי שהוא רוצה מהמפלגה. שאלתי איך זה יכול להיות? הרי בסך-הכל ביקשתי שיסתכלו מה יש בחוקות של הליכוד, מה יש בחוקה של קדימה. ענו לי: "תראה, יש פה תחכום. בסעיף 9 כתוב שמוסדות המפלגה הם: לשכה, מרכז ועידה, מנכ"ל ויושב-ראש ובסעיף אחר בקצה השני, שמונים וכמה, כתוב שחבר יכול להיות מוצע מהמפלגה אם הוא חתם על כך או אם מוסד ממוסדות המפלג החליט כדין להוציא אותו. והרי בסעיף 9 כתוב שהיושב-ראש הוא מוסד, אז יכול להיות שהיושב-ראש יקום בבוקר על צד שמאל או יתעצבן על משהו ויחליט לזרוק". אז אמרתי: בסעיף 9 במקום מוסדות, תכתבו מוסדות ובעלי תפקידים מרכזיים ובבת אחת הדיקטטורה התאדתה. אין יותר סכנה. הוגו צ'אבז התאדה, נגאלנו!
אני ראיתי אתמול חבר מכובד של מפלגת העבודה שהיה שר, אומר בטלוויזיה מול כל הציבור, "שומו שמים! איזה חוקה דיקטטורית בוטה: כתוב בה שהיושב-ראש של המפלגה יתווה את מדיניותה. איפה נשמע דבר כזה?". לא הבנתי מאיפה זה בא. פתחתי את החוקה, וכתוב בה "יושב-ראש המפלגה יתווה מדיניות המפלגה בכפוף להחלטות המרכז והוועידה". מה יותר פשוט מזה? איזה עיוות בשכל צריך כדי שבן אדם רציני יפרש את זה שונה. אמרתי, אני מוכן לקבל החלטה נועזת המילה "יתווה" תימחק, במקומה תיכתב המילה "יוביל", ולמהדרין "ינווט ויוביל" את המפלגה. זה מוכר לכם? מותר לעשות את זה?
אמרו לי, שמסיתים במשך חודשים, כי אין "איזונים ובלמים", מישהו השתלט על המפלגה. קודם כל "איזונים ובלמים" זה מושג שלקחו אותו מהחוקה של ארה"ב, כי שם בוחרים בן אדם אחד, שיש לו סמכויות רחבות מאוד, ולכן המוסדות הקונגרס, הסנאט ובתי המשפט מצוידים בסמכויות, כדי למנוע מהבנאדם האחד הזה לעשות כל מה שהוא רוצה. אצלנו לא על זה מדובר. הרי כל ההחלטות מתקבלות בסוף בהרמת יד, אבל מה רוצים להכניס לנו בדלת האחורית? חיה דו-ראשית. לפעמים בטבע נולדות חיות דו-ראשיות, אבל הן לא מאריכות ימים יותר מכמה שבועות או חודשים. אי-אפשר לתפקד במציאות דו-ראשית. צריך לתת אמון במשך זמן וצריך במקביל לבקר, לשמור, לראות, אבל אנחנו צריכים לחזור לדפוסי עבודה נכונים.
עברו חברים מסניף לסניף ואמרו "אבל בליכוד יש". אני לא יודע אם בליכוד יש יושב-ראש ועידה או מזכ"ל, אבל עניתי לאנשים, שבליכוד, יש כללים, ושב-65 שנה היו להם 4 מנהיגים. לנו ב-6 שנים האחרונות היו 6 מנהיגים ועוד היד נטויה. ואת זה צריך לשנות אם אנחנו רוצים לנצח. ואני חוזר ואומר לשלי: יש לנו אידיאולוגיה, אנחנו לא מתביישים בה והיא לא מחווירה ולא מתגמדת אל מול האידיאולוגיה שלך, אבל, אנחנו גם רוצים ומתכוונים לנצח, ואנחנו ננצח.
חברים, אין דבר יותר קטלני למפלגה פוליטית מאשר אנשים בתוכה, שיורים מתוכה, כמו מתוך נגמ"ש אחד על השני. אין דבר יותר קטלני מזה. הציבור מכיר אותנו דרך הטלוויזיה. הוא אומר: אם ככה הם מדברים, אם זה מה שהם חושבים אחד על השני, אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה. ואני אומר לכם, הציבור לא יצביע בעדנו אם כל בוקר קמים ויש תחרות בין המנהיגים של המפלגה, מה אומרים, יום אחד זה צ'אבז ויום אחד זה סדאם חוסיין, וזה לא לגופו של עניין אלא לגופו של אדם. ניסיון שיטתי לדה-לגיטימציה, ואני לא רוצה להרחיב ולהשתמש במילה רצח אופי. זה ניסיון לקעקע את האמון של הציבור במנהיג, ואז הציבור אומר - למה אני צריך לתמוך במפלגה הזאת, אם זה מה שאני אמצא שם? ואת זה צריך לתקן מהיסוד.
אני לא מקבל את זה שיש בינינו צדיקים ויש אופורטוניסטים. אני לא מקבל את ההצהרה שיש שומרי ערכים ויש תומכי דרג. אני לא מקבל את זה שיש מישהו, בטח לא מאלו שלא מקבלים אפילו את סמכותה של הוועידה ששלחה אותם, שיש לו סמכות מוסרית למיין אותנו לכאלה שהם מונעים על-ידי ערכים וכאלה שמונעים על-ידי שיקולים אישיים. אני אגלה לכם סוד, שאני בטוח שכל המתנגדים, וכל אלה שמכונים "מורדים" רוצים בין היתר גם את טובת המדינה. ואני אגלה לכם בסוד, שכשאני רואה את התנהלותם - מתגנב לליבי לפעמים חשד, שייתכן שאפילו להם יש גם שיקולים אישיים, וכל חבר שיבדוק את זה לעצמו ביושר.
אני איהרג על הזכות של חברים להביע דעה ולהביע עמדה. אבל אנחנו לא נאפשר למפלגה העבודה לעשות משטרת מחשבות שבה אנשים מסוימים בתוכנו, שמתחפשים לנביאים, מטיפים בשער כל יום לחברים אחרים איך זה ייגמר. ואני אומר לכם טלו קורה מבין עיניכם.
המתנגדים הם בשר מבשרנו, ואני חוזר ואומר, אני מוכן ללכת מרחק גדול מאוד בשמכם כדי להבטיח את אחדות המפלגה, כדי להבטיח שכל החברים יחזרו אלינו ונהיה ביחד. אבל אני לא מוכן לקבל, גם לא בשמכם, את העיקרון של איש הישר בעיניו יעשה. ככה לא בונים בית, ככה לא בונים חומה, ככה מחריבים בתים וכבר נחרבו הרבה, ולא רק בהיסטוריה שלנו.
המרחק בין התנהגות כזאת לדברים לא סבירים היא לא טובה. אני יודע שיש פה הרבה חברים, ואני בתוכם, שאוהבים מאוד ומכבדים מאוד את החברים שאינם היום. אני קורא להם לבוא. ואני שוב פעם אומר - בואו נשלב ידיים ביחד, בואו נתגבר על הריב הפנימי ויחד נחזור אל הנהגת המדינה. אבל, יש התנהגות שהיא לא דמוקרטית, כי אין דבר כזה מפלגה שבה חברים לא מקבלים את מרות הוועידה, ואת מרות השולחים אותם. זו לא התנהגות מוסרית. זו התנהגות שחורגת מנורמות ציבוריות ראויות ובכך משחיתה. זו התנהגות אימפוטנטית, כי היא לא משפיעה על המציאות בניגוד להשתתפות בממשלה, בניגוד למה שהשרים וסגני השרים שלנו עושים, בניגוד למה שקורה בהסתדרות ובניגוד למה שקורה במוסדות הציונים במקומות שהאנשים שלנו ישנם.
לפנינו עוד מבחנים בחברה, בכלכלה, בביטחון ובמדינאות. אני לא בטוח שראינו כבר את שיאו של המשבר, ואני אומר את זה בכאב. צריך לעמוד על המשמר כל הזמן; ביחד עם עופר, ביחד עם פואד, ביחד עם בוז'י, ביחד עם שלום, ביחד עם השרים שלנו בכל המשרדים כדי לוודא שהחברה לא נפגעת ושאנשים לא קורסים. יש לנו דברים רבים לעשות בביטחון: יש את אירן, יש את החמאס, יש את חיזבאללה. יש לנו את האתגרים במדינאות להסדר אזורי כולל, לתנופה בעניין הפלשתיני, מאוחר יותר בסורי והלוואי גם בלבנוני. יש לנו צורך להתמודד מחדש על ההובלה, ליצור מחדש קשר עם העובדים, עם השלטון המקומי, עם הצעירים, עם העולים ועם הגמלאים. אני חוזר ואומר, הדברים האלו לפנינו, אנחנו צריכים להעמיד את המפלגה על הרגליים.
אני קורא שוב, בואו נשלב ידיים, בואו נתגבר על הריבים, יחד, י-ח-ד נוכל לחזור אל הנהגת מדינת ישראל.