השבוע, קצת לאחר שפרשה זה מכבר מכס השיפוט, עלתה השופטת
דיתה פרוז'ינין לכותרות, לאחר שפסקה (את פסק דינה האחרון) לטובת גיא אליהו ומני נפלתי, עובדי מעון ראש ה
ממשלה.
שרה נתניהו אומנם לא הייתה נתבעת רשמית, אבל הסערה נסובה סביבה, לאחר שנפסק כי היא השליטה אווירה של פחד במעון ראש ממשלה, והתעמרה בעובדים. עו"ד יוסי כהן השתלח בשופטת, ובכירי מערכת המשפט מיהרו להגן על השופטת: שרת המשפטים, איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת
נילי ארד, וגם הנשיא בדימוס, סטיב אלדר. כל אלו ועוד נחלצו להגן על השוטפת.
כזכור, עיקר הסערה שעורר עו"ד יוסי כהן, נסובה על כך שמחד-גיסא, נתניהו עמדה בעין הסערה, האישומים בדבר תעסוקה פוגענית ובדבר "אווירת פחד" הופנו כלפיה, ומצד שני, היא לא הייתה צד להליך אלא רק עדה. "ידיעות אחרונות" מסבירים שכן, היא יכלה להצטרף ולהיות צד לדיון, אך בחרה שלא לעשות כן, שמא יושתו הפיצויים על ראש שמחתה, ולא על המדינה. וכידוע, ל
בנימין נתניהו אין כרטיס אשראי, ולא בטוח שימצא המקורב שיספק להם את ההלוואה הפעם;
הבחירה של שרה נתניהו שלא להיות צד להליך (פן, חלילה, תצטרך לשלם), מונעת ממנה כעת את הזכות להגיש ערעור על פסק הדין. היא לא באמת מקופחת, היא עשתה את הבחירה שלה. תשלום הוצאות משפט אינה לא כוס התה שלה (כוס שצריך לשטוף ידיים לפני שמגישים לה אותה).
בכלל, כעולה מכתבתה של "טובה צימוקי", טענותיו של עו"ד יוסי כהן כי לכאורה, לא ניתן לשרה יומה בבית המשפט, אינן אלא מסך עשן; מסתבר שהמדינה הציגה מכתבי שבח שכתבו עובדים במעון ממשלה לקיסרית, אבל, המכתבים האלו לא ניתנו במסגרת תצהירים, ולא בכדי: החשש שמא העובדים יחקרו ויסבירו מה עמד מאחורי אותם מכתבים באמת. זו לא הפעם הראשונה שבה עובד שטוען בדיעבד שקופח, כתב מכתב למעביד שלו. כזכור, גם בפרשת
משה קצב, עובדות בית הנשיא כתבו לנשיא מכתבים. אך כשעובד כותב מכתב שבחים או תודה למעביד שלו, זה בעיקר מעיד על הפער ביחסי הכוח, ופחות על כוונה מן הלב.