איפה ואיפה בפרקליטות ובמשטרה

את טורו בישראל היום פותח מרדכי גילת בביקורת חריפה על המפכ"ל רוני אלשיך, בבחינת נאה דורש, אבל לא נאה כשזה מגיע ‏לקיום: אלשיך, המינוי של גלעד ארדן, נראה טוב בהתחלה: הוא ביקש להרחיק בין שוטרים לבין ‏גורמים עבריינים, בכדי לא לקבל את פרשת רונאל פישר 2; הוא ביקש למגר את תופעת ההטרדות ‏המיניות במשטרה, רק בכדי לקדם, בחלוף זמן, קצין שהטריד מינית, תוך שהוא פועל בניגוד להמלצת ‏היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. ‏ זו הייתה רק יריית הפתיחה, של האכזבות שהגיעו, אחת אחרי השנייה, מכיוונו של אלשיך, טוען גילת: ‏אלשיך העדיף מאבק במטרדי רעש על פני מאבק בעברייני צווארון לבן, משפחות פשע, פרוטקשן, ‏סחיטה. גם התהדרות מפקד מחוז מרכז - מוטי כהן, בירי במבצע הרצח הכפול, שהתבררה ככוזבת ‏‏(הוא בכלל התאבד), היא עוד פשלה, אשר לדעת גילת, אירעה במשמרת של אלשיך. והשיא, לדעת ‏גילת, היה בהחלטה לאפל את ממצאי החקירה בעניין שרה נתניהו, עזרא סיידוף ואבי פחימה.‏ את המשך הטור מקדיש גילת למי שחושבים שהם מיוחסים ומורמים מעם: פואד (בנימין בן-אליעזר), ‏לדעת גילת, הוא חולה מדומה, ומשתמש במחלתו כמניפולציה לדחיית דיונים ולדחיית הקץ; קובי פרץ, ‏לטעמו, הוא מפונק, אשר במדינה מתוקנת היה "זוכה" ב-10 שנות מאסר, וגם אהוד אולמרט שקיבל ‏שנה וחצי על שוחד של 60 אלף שקל, מתלונן בלי סיבה: מסתבר כי בוחן רישוי מנתיבות שנטל שוחד ‏על-סך 250 ש"ח, קיבל 14 חודשי מאסר. לסלבריטאים ולמורמים מעם כדאי, לשיטת גילת, להיכנס לקצת, ‏אבל קצת פרופורציות; גם ההתמהמהות של שי ניצן מהגשת כתב אישום כנגד נבות תל-צור בפרשת ‏שולה זקן ואולמרט, היא חלק מאותה טרשת מיוחסים, אשר רשויות השלטון לוקות בה, לדעתו.‏