אז הם כן שפויים (או שלא)

את הטור השבועי שלה בישראל היום מקדישה אמילי עמרוסי לסנגור על המתנחלים. הם "מלח הארץ" ‏החדש, ילדי המתנחלים הם ילדים צנועים, מרבים להתנדב, מנומסים, מרבים בקריאה, לא משתמשים ‏ברשתות החברתיות הידועות לשמצה, מרבים לעזור. בקרב אוכלוסיית המתנחלים, מציינת עמרוסי בטורה, ‏יש שיעור ניכר של תרומות כליה, התנדבות בקרב ילדים חולים ונכים,עניין המעיד על ערבות הדדית.‏ הטור של אמילי עמרוסי, ממש כמו הקליפ האחרון של עזרי טובי, "המתנחלים", בא כתגובת נגד לסרטו ‏התיעודי של שמעון דותן בערוץ 2, "המתנחלים". הוא בא בתגובה לתחושה הלא נוחה בציבור, ביחס לסכומי ‏הכסף ש"נשפכים" על ההתנחלויות, תוך כדי שעיירות הפיתוח, השכונות והפריפריה - מוזנחת. ‏ תשובתי לאמילי עמרוסי היא כזו: סולידריות בין המתנחלים לבין עצמם, או בין המתנחלים לבין ילדים ‏חולים ונכים בקרב "עם ישראל" היא דבר נחמד, היא דבר יפה. אז זה לא הכל. קיומן של ההתנחלויות ‏מפחית את כמויות המים המוקצות לפלשתינים בגדה המערבית. מפחית את כמות האדמות הנתונות להם, ‏למחייה ולעיבוד.‏ ‏ האם יש צורך להזכיר כי בגדה המערבית ישנם כבישים ליהודים בלבד? האם יש צורך להזכיר כי ‏פלשתינים רבים העובדים בישראל נאלצים להתעורר בכל בוקר ב 3:00 בלילה, בכדי לעמוד שעות על גבי ‏שעות, דחוסים כבקר, במחסומים? האם אותו "ואהבת לרעך כמוך" כולל גם את אותם פועלים פלשתינים ‏אשר נאלצים לעמוד שעות על גבי שעות, לפנות בוקר, במחסומים, בתקווה ליום עבודה בישראל?‏ ‏ "אין ערך לחרותנו כשחלק מאיתנו אינם חופשיים". ‏ עמרוסי מודה שהמתנחלים הם אנשים נפלאים, כלפי עצמם, כלפי קהילתם, כלפי יהודים. היא "שוכחת" כי ‏המתנחלים אדישים לגורל הפלשתינים שנרקבים במחסומים בשעות הלילה הקטנות בכדי לעבוד בישראל ‏בשעות הבוקר. היא "שוכחת" כי המתנחלים אינם מגנים בפה מלא את אותם עשבים שוטים שבהם, אשר ‏מתנכלים לפלשתינים. היא "שוכחת" כי חלק ניכר מן המתנחלים מצהירים כי יתנגדו לפינוי בבוא היום, גם ‏אם זה יתברר כאינטרס של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל.‏ אז צר לי, אך לא התרשמתי מטורה של אמילי עמרוסי.‏