צבי בראל, פרשן
הארץ, מקדיש את הטור שלו להתרחשויות במצריים בשנתיים האחרונות, לטובת מי שלא עקב באדיקות אחרי המהפכות שאירעו שם מאז כיכר תחריר. מסתבר, לפי בראל, שיש לנו בני דודים לצרה, וישנה, למרבה ההפתעה, עוד אומה שמתמודדת עם עתירות לבג"ץ שלה כנגד החלטות שלטוניות, ומחשבות של השלטון ליזום חוקים עוקפי בג"ץ, בדיוק כמו אצלנו.
אז ככה זה התחיל אצלם, לפי בראל: לפני מספר חודשים מצריים נכנסה לגירעונות כלכליים אשר חייבו התערבות מבחוץ: וכמו שלנו יש את ארצות הברית עם הסיוע שהיא מעניקה לנו, למצריים יש את סעודיה, שדרשה, תמורת הצלה כלכלית של מצריים, מסירה של האיים סנפיר וטיראן בים האדום. א-סיסי, חילוני, שונא חמאס ושונא אחים מוסלמים, הוא טיפוס ריאליסט: הוא הסכים לצעד אשר היה בכוחו לעצור את ההידרדרות של כלכלת מצריים.
אבל מסתבר שגם למצרים יש אנשי "אף שעל" משלהם, ואלו עתרו לבית המשפט המנהלי המצרי, שקבע, כמה מוכר, שמצריים אינה יכולה למסור את אדמותיה:
אסיסי שקל אם לחבל ביחסיו העדינים עם הפטרונית סעודיה, או להרגיז את העם (שתי החלטות שיש בהן פוטנציאל לערעור היציבות), ובחר, בשם המדינה, להגיש ערעור על בית המשפט המנהלי המצרי, לבית המשפט העליון המצרי, במסגרתו יציג מסמכים שמראים כי סנפיר וטיראן באמת היו של סעודיה, ומצריים לא מסרה שום דבר שהיה שייך לה מלכתחילה, רק החזירה מה שהיה שייך לאחרים.
מסתבר, אם כן, שהמצרים יותר דומים לנו ממה שחשבנו, למעט אולי עניין אחד:
על-פי בראל, במצריים נערכות רפורמות להרחבת חופש העיתונות: הם הולכים להפסיק לעצור עיתונאים, ולהתיר קיומן של הפגנות; אצלנו ביבי (
בנימין נתניהו) ממנה את המקורבים שלו (רמי סדן) לראשות
ערוץ 10, וה"הסכמה" בין
ש"ס לבין הליכוד שפעילותו של סדן תושעה, רק מעידה עד כמה ידו של ביבי תקועה עמוק בתוך התקשורת, ועד כמה אנו הופכים דומים מן הבחינה הזו למדינות שלא היינו רוצים בכלל להידמות להן. שלא לדבר על החברות שלו עם
שאול אלוביץ', ששולט בחלק ניכר מן התקשורת בישראל.