שעתה היפה של הראיה הנסיבתית

מרדכי גילת, בטורו השבועי בישראל היום, חוגג ניצחון קטן על השחיתות: במשפטו של נוחי דנקנר, לא זו ‏בלבד שהשופט חאלד כבוב הסתמך על ראיות נסיבתיות, אלא גם על עד מדינה שהוא לא משהו-משהו; ‏מרדכי גילת מסיק מכך כי ניתן יהא, מעתה ואילך, להסתפק, ככל שעסקינן בהליכים פליליים הנסבים סביב ‏פרשיות שחיתות, להסתפק גם בראיות נסיבתיות, וגם בעדי מדינה שהם לא הכי-הכי; גילת סבור שלו היו ‏מעמידים את אביגדור ליברמן לדין על סמך ראיות נסיבתיות, בעוצמה זהה לאלו אשר עמדו לרשות ‏הפרקליטות במקרה נוחי דנקנר, אפשר והיה מורשע כיום (ולא שר ביטחון עם פתיל הנטען למוארך, במקום ‏משה יעלון (בוגי));‏ גילת, שאוהב את המלחמה בשחיתות, ושונא את התירוצים של למה לא להעמיד מושחת זה או אחר לדין, גם ‏לא סבור שההדלפות בפרשת אריה דרעי-שלמה דרעי האחרונה, יש בהן כדי לסכל את תוחלת התיק: דומה ‏שכל העמדה לדין של מושחת בכיר משמחת את גילת (בטורו הקודם קונן על כך שפואד (בנימין בן-אליעזר) ‏דוחה שוב ושוב את ישיבות משפטו, בגלל עניינים רפואיים שלא מרשימים את גילת): על כן גילת כועס גם על ‏איילת שקד אשר רוצה להרחיב את מוסד החנינה גם לגזרי דין משמעתיים בשירות המדינה: בטח, חושב לו ‏גילת, המושחתים שם למעלה זקוקים לפתחי מילוט נוספים מן השחיתות שלהם, כאילו שאלו הקיימים אינם ‏מספיקים להם;‏ שרי משפטים שעושים למען המקורבים, הבכירים, והמושחתים בכוח (והרי לפתח חטאת רובץ, ועמדות ‏מפתח מובילות לשחיתות), ואשר תוקפים את מערכת המשפט ואת רשויות החוק, אינם חביבים על גילת, ‏שאינו קונה בשיט את תיאוריות הקונספירציה שלהם: הוא לא מתרשם מהספר שחיים עומד לפרסם, והוא ‏בטוח שמדובר ביללה מתמשכת, מודפסת, מתקרבנת, על העוול אשר לשיטתו (של רמון) מערכת המשפט ‏עוללה לו, אך ורק משום שביקש לבצע בה כמה רפורמות. גילת כותב: ‏"במה יעסוק הספר בין היתר? אני רק מנחש: בהתקפה על פרקליט המדינה לשעבר, ערן שנדר, שהעז‎ ‎להעמידו לדין: בירי לעבר משה לדור שהחליפו: בהתנפלות על היועץ המשפטי לממשלה דאג, מני מזוז; ‏בהשמצת תנ"צ מירי גולן שפיקדה על חקירתו; בסיפור "הרדיפה" שלו כביכול בידי מערכת האכיפה - סיפור ‏הלקוח ממוחו הקודח. את גרסת מקורביו אנו כבר מכירים: הוא רצה לחולל כמה רפורמות במערכת ‏המשפט, והפרקליטות התנגדה וחיפשה את ראשו. פחדו ממנו. הנייר הרי סובל הכל, ויסבול גם את הקשקוש ‏הזה, אם וכאשר".‏ אני מאוד מעריכה את ההתגייסות של גילת למען מיגור השחיתות, ואת האכפתיות שלו מניצולי השואה ‏‏(דווקא השבוע לא אזכר במאום את המהלכים האכזריים להפרטת המוסד הסיעודי לניצולי השואה, ואולי ‏זה סימן טוב, שמשהו התקדם שם לטובה?). ‏ אבל, מערכת היחסים בין מערכת אכיפת החוק לבין הצמרת הפוליטית, היא מערכת יחסים שמעלה יותר ‏סימני שאלה מאשר סימני קריאה: לא הייתי ממהרת לקבוע כי יש פה מלחמת גוג ומגוג בין כוחות האור ‏‏(מערכת אכיפת החוק) לבין כוחות החושך (פוליטיקאים קטנים וצרי עין שרוצים להרע לה, ולחמוד ולעשות ‏לכיסם ולביתם ולחשבון הבנק שלהם, בכדי לגונן על עצמם מכתבי אישום צפויים).‏ מאזן יחסי הכוחות פה עדין. כן, למערכת אכיפת החוק היכולת לרומם שרים וראשי ממשלה, ולהפילם. היא ‏לא תמיד נוהגת שוויון, היא חוטאת לעיתים באיפה ואיפה (למה אהוד אולמרט יושב בכלא על אולמרט טורס ‏וביבי (בנימין נתניהו) מבלה באפריקה על פילים למרות הביביטורס?), יש לה כוח רב מידי שמנוצל לרעה ‏במקרים פליליים מובהקים (ראה ערך רומן זרודוב, סולימן עביד), ומועלות טענות (בין היתר מפי פרופ' בועז ‏סנג'רו ומפי עו"ד אביגדור פלדמן) כי גם במישור של עבירות הצווארון הלבן ועבירות הפרת האמונים, ‏למערכת הזו יש כוח רב מידי (בין היתר כי ההגדרות של עבירות אלו הינן עמומות). ‏ ניתן לומר כי השרים והצמרת הפוליטית, מחד-גיסא, ומערכת אכיפת החוק מאידך-גיסא, הן צ'ילבות. אני יכולה להניח ‏בסבירות זו או אחרת, כי מצד אחד, מערכת אכיפת החוק - ידה בכל, והיא יכולה להרע לגורם פוליטי ‏שאינה חפצה בייקרו. אבל מאידך-גיסא, גם הגורם הפוליטי, יד כל בו, והוא יכול להחזיר לה (למערכת אכיפת ‏החוק) מנה אחת אפיים, ושנדבר על יעקוב נאמן שהפך לשר משפטים, ואשר - יש האומרים - נקם את עלבונו ‏וזכר את אשר עשתה לו הפרקליטות?‏ אם יש משהו שמדאיג אותי, זה לא הכוח של מערכת אכיפת החוק על שרים וראשי ממשלה. קול נהייתם ‏נשמע ברמה, משום שיש להם יחצנים שיחברו מגה-פון בגודל פיל לבן ענק ליללות הבכי הנהי וההתקרבנות ‏שלהם (חלק מן השרים אוהבים, בעיתוי העמדה לדין, להיזכר בשורשים המזרחיים שלהם ולבכות "קיפוח", ‏הגם שלא מעט בכירים אשכנזים ישבו גם ישבו בכלא, ולטענות ה"קיפוח" אין שחר במקרה של שרים ‏בכירים). ‏ מה שמדאיג אותי הוא הכוח הרב של מערכת אכיפת החוק כלפי האזרח הקטן. זה שאינו חשוב מספיק ‏לסיקור בעיתון, זה שאין לו יחצנים, עורכי דין, או יכולת להשמיע את קולו או להבין את ממדי העוול ‏שנעשה לו (לעיתים האזרח הקטן שעומד לדין פלילי אינו מסוגל להבין את המורכבות של ההליך הפלילי, ‏ולעורכי הדין שלו, מן הסנגוריה הציבורית, אין ממש זמן אליו). אזרחים כאלו הם מספרים נעלמים ‏בסטטיסטיקה המפחידה של השיעור המפחיד בגובהו של עסקות הטיעון בישראל, שעוקפות בסיבוב את ‏חזקת החפות ואת הזכות להליך הוגן, ומנצלות את החשש של נאשמים חסרי אונים מפני הגרוע מכל, בכדי ‏לגרום להם לפנות את היומן של כבוד בית המשפט לנאשם הבא, אשר בתורו, יחתום גם הוא על עסקת טיעון ‏שתכמין בתוכה סיפור אמיתי שלעולם לא יזכה ליומו בבית המשפט. ‏