פרופ'
אריה אלדד מקדיש את טורו מ
מעריב על האיפה ואיפה של
עיתון הארץ, והשמאל, בהתייחסם לשלטון החוק. הוא כותב:
"הארץ תומך באכיפת החוק רק כשהוא משרת את מטרת העל שלו - פינוי כל ההתנחלויות והקמת מדינה פלשתינית בקווי 67'. שלטון החוק אינו ערך. הוא כלי ציני בידי העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
הוא ממשיך וכותב: "הם לא יהססו לתקוף את הפרקליטות ואת בית המשפט העליון אם החלטותיהם ופסיקותיהם אינן נושאות חן בעיניהם, אך יתגוללו על כל מי שיעז למתוח עליהם ביקורת מימין. כי אז יאשימו אותם בהרס "שלטון החוק"".
על מה יצא קצפו של אלדד? אז מסתבר שמסביב לכביש 1, במקטע שבין ירושלים לבין גשר אלנבי, מקימים הבדואים, בחסות
האיחוד האירופי מבנים רבים, בניגוד לחוקי המנהל האזרחי. תושבי ההתנחלויות באזור פצחו בפעולה ובשנים האחרונות הואט קצב הבנייה, עקב המידע שהמתנחלים הביאו לרשויות, והאחרונות אוכפות את חוקי התכנון והבניה בגדה, והורסות את הבתים.
עד שהחלו המתנחלים לפעול, לטענת אלדד, המדינה היססה בפעולות האכיפה, היות שעל הבתים התנוסס סמל האיחוד האירופי, וישראל הרי חוששת מן הטוקבקיסטים של העולם, מן האו"ם, האוניברסיטאות, והאיחוד האירופי.
אלדד מתלונן על כך שאנשי השמאל והארץ אשר רוממות שלטון החוק בפיהם, זונחים את החוק הזה ומשליכים אותו הצידה, כחפץ שאין לו שימוש, כשמדובר בחוק שאוסר הקמת מבנים בלתי חוקיים על-ידי פלשתינים או בדואים בגדה.
עד כאן טיעונו של אלדד שאותו הוא מתבל בתיאור שכמו נלקח מ"עלובי החיים" גרסת 2016, על המתנחלים בגדה, שחיים בקרוואנים מתפוררים משום שאינם יכולים לבנות בתי קבע, ורואים בעיניים כלות כיצד הבדואים מרחיבים את המבנים שלהם.
חומר למחשבה לפרופ' אלדד: המושג "שלטון החוק" אינו מתעסק אך ורק בחוק היבש, אלא בעיקר במהות העומדת ביסוד החוק;
האם החוק החל בגדה המערבית, חוק אחד לישראלים היהודים וחוק שני לפלשתינים הוא צודק? האין זה חוק שחוקק בעל הכוח, הריבון, המנהל האזרחי בגדה, כלפי מי שאין להם כוח, ואין להם זכות דמוקרטית להשפיע על גורלם? אז כן, אם נתייחס למושג "שלטון החוק" במובנו המצומצם, היבש, הרזה, הצר, אז השמאל וה"ארץ" נוקטים איפה ואיפה. אבל מעבר לחוק היבש שנוצר בידי החזק בכדי לדכא את החלש, ישנו אלמנט שלטון החוק: לא כל חוק שכתוב על ספר החוקים עולה בקנה אחד עם עיקרון שלטון החוק, במובנו המהותי והעמוק יותר.
ואם לרגע זה נשמע כמו משנה רדיקלית שמאלנית, אז זהו, שלא: ספר החוקים מלא כרימון בחוקים שמייצגים את הפער בין החזקים לחלשים בכל שדרות המשפט:
חוקי ההוצאה לפועל הם דרקוניים, ומאפשרים לבנקים, חברות
סלולר, ואפילו אמבולנסים שמסיעים אנשים לחדרי מיון, להתעשר באופן "חוקי" אך לא כשר מפתיחת תיקי הוצאה לפועל וגביית ריביות דרקוניות; חוקי המעצרים מבטיחים כי אדם יהא עצור מספיק זמן לפני משפט, עד שהוא ישבר ויודה;
הפסיקה עדיין רואה ב"הודאה", גם כזו שניתנה בתנאי לחץ נפשי (שנגרם במעצר), "מלכת הראיות"; הרשעת רומן זדורוב ממחישה את הפער העצום בין החוק, לבין עיקרון שלטון החוק: זה האחרון לא נכח שם, כשזדורוב הורשע בפעם המי יודע כמה; עיקרון שלטון החוק נפגם כגוף הביקורת על הפרקליטות ממוסמס על-ידי פרקליטים;
וישנן עוד עשרות דוגמאות כיצד חוקים שחוקקו על-ידי גורמים חזקים: קבלנים, אנשי נדל"ן, לוביסטים של תאגידים כאלו או אחרים, משרתים חוסר צדק, ומהווים "חוק" במובנו הפורמלי, אך כזה שסותר את עיקרון שלטון החוק במובנו המהותי.