עמוס הראל מ
הארץ מקדיש את טורו האחרון לאפשרויות המלחמה בקיץ הקרוב, שאוטוטו, אגב, מגיע לסיומו. מלחמה לא הייתה בקיץ הזה, וכנראה לא תהא. חמאס מתמודד עם חשיפת שחיתויות, משהו שאפיין עד כה אך ורק את הרש"פ, בעוד החמאס נתפס כדתי, טרוריסטי למדי, אך "נקי כפיים". מסתבר שהוא גנב כספים וחבילות מזון שהיו מיועדות לציבור הפלשתיני, לטובת אנשיו.
הפלגים בחמאס, לפי הראל, מתווכים ביניהם אם להתקרב לאירן, הסממן השיעי, או שמא, להשקיע מאמצים בהתקרבות למדינות הסוניות, ולגדה, ולממן פיגועים שם. גם אם ישראל תתפוס בזמן אמת את הניסיונות של חמאס לתכנן ולתפעל פיגועים מתוך הגדה, ספק אם היא תוכל לעצור את ההשפעה מרחיקת הלכת של התמודדות החמאס בבחירות לרשויות המקומיות שם: אותו חמאס שבעבר ויתר על התמודדות, יתמודד כעת, והוא עלול להעמיק את השפעתו בגדה.
איש מהפרשנים אינו יכול לחזות מי ירש את אבו מאזן, ולא בטוח אם הממשלה בישראל, כך משתמע מדבריו של הראל, ערוכה לתרחיש כזה או אחר (ככל שהדבר נוגע להנהגת הרש"פ), או להשתלשלות האירועים הצפויה כתוצאה מהשתתפות החמאס בבחירות לרשויות המקומיות.
במקביל, ישראל, כך לפי הראל, מנסה לשמר את הייאוש ברצועת עזה על אש קטנה: היא מסכינה עם מימון קטר את משכורות אנשי החמאס בעזה, ומגלה גמישות במעברי סחורות. הגמישות שישראל מפגינה בהיתרי יציאה מן הרצועה מנוצלת לתחמונים של החמאס, השב"כ מצידו מגיב, ואז לישראל ישנן עוד כמה דרכים להצטייר ממש מגעיל בזירה הבינלאומית, בתיווך הפלג בתקשורת הישראלית שמדווח על דברים כגון אלו בקביעות.
אם לסכם את התיאור הקודר של הראל, זה חש מרגיש ונשמע כמו שקט מזויף שעל סף פיצוץ נוסף,
וישראל הרי טרם סיימה להפיק לקחים מן המלחמה הקודמת (
נפתלי בנט עוד מתמקח על עידכוני הקבינט), ואף מינתה לאחרונה שר ביטחון עם פתיל קצר, אשר לא ברור כמה ועדות חקירה תידרשנה לאור מה שהוא עלול לעשות ברגע אימפולסיבי.