השיוך האתני שהס מלהזכירו

חגי סגל מ"מקור ראשון" קובל על משטר השיח של תרבות הפוליטיקלי קורקט, אשר בחסותו הס מלהזכיר לאיזו קבוצה אתנית משתייכים מרבית, אם לא כל גנבי הרכוש החקלאי. זה סוד גלוי, הוא טוען, שמרבית הגנבים הם ערבים/בדואים/פלשתינים ומרבית הקורבנות הם יהודים. וזו לא רק גניבה לשם גניבה, הוא גורס, אלא לשם הפגנת שרירים לאומית, או כדבריו: "מאחורי גל הגניבות החקלאיות מסתתר בוז עצום על-רקע אתני. הגנבים לא רוצים רק להניח יד על פרה, עגל או טרקטור, הם רוצים ללעוג ליכולתנו להגן על רכושנו ועצמנו". סגל מזכיר לנו שאת מה שמנהיגנו אינם מבינים כעת, הם השכילו להבין בשנות החמישים, שהרי מבצע קדש נולד על-רקע התנכלות למגזר החקלאי. בממשלה איש אינו פוצה פה, הוא מקונן, כולם בהכחשה, ושטח ההפקר מתפשט - לא רק בדרום, גם בגליל וגם בשרון ובאזור ירושלים. את המשך טורו מקדיש סגל לאריאל שרון ולהינתקות. לשיטתו של סגל, ההינתקות הייתה עיר המילוט של שרון מפני החקירות שסגרו עליו. סגל אינו "קונה" את התירוצים של שרון, בזמנו, כי ההינתקות הייתה הכרח מדיני, שנועד לסגור חזית אחת בזמן שנלחמים בטרור בגדה, שכן מבצע חומת מגן מיגר את הטרור הזה, וקבלת מפת הדרכים של ג'ורג' בוש הבן הקטינה אל הלחץ הבינלאומי. אם שרון סבר שמדינה פלשתינית היא הכרח, מדוע לספק מקדמה שמנה לפרטנר מפוקפק, במקום למסור את עזה במשא-ומתן? הינתקות חד-צדדית ללא משא-ומתן, הוא מסביר, רק גורמת לערבים להבין "אנו מבינים רק כוח".