הר-הבית כבר לא בידנו

נדב שרגאי מישראל היום מקדיש את טורו השבועי ב"ישראל השבוע" להצהרה המתריסה של המלך עבדאללה, בנוגע להר-הבית. שרגאי קובל על כך שיהודים מופלים לרעה בהר-הבית, ושהוואקף המוסלמי מרחיב את שליטתו גם לטריטוריות העוטפות את הר-הבית. הוא כותב: "השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, מכנה את דבריו של המלך הירדני עבדאללה "מס שפתיים לרחוב הירדני". אלקין מציין שישראל עושה ויתורים חסרי תקדים בהר, כולל ויתור על מימוש זכות התפילה של היהודים שם. הוא תולה את המתיחות המחודשת עם ירדן בסוגיית הר-הבית באיסלאם הקיצוני". לדעת שרגאי, ישראל "מוחלת" לירדן על מס השפתיים הזה לאיסלאם הקיצוני, כדי לשמר את השלום עם ירדן, שהוא נכס אסטרטגי, לדברי שרגאי, לישראל, בין היתר בשל היעדר הצורך לתחזק גבול ארוך, וכן בשל שיתוף הפעולה הביטחוני נגד דאעש, וכן בשל העובדה שירדן חוצצת בין ישראל לבין עירק. ישראל, מסביר שרגאי, מחזקת את מעמדה של ירדן כאופוטרופוס על הר-הבית, במטרה לחזק את מעמדו של עבדאללה, על חשבון הגורמים הקיצוניים בירדן. ממניעים דיפלומטים אלו, של "חיזוק עבדאללה", מסביר שרגאי, הסכינה ישראל עם שדרוג הסטטוס-קוו האוסר עליית יהודים להר-הבית, לכדי הסכם מחייב. הבעיה, לעניות דעתי, אינה המצב המורכב והעדין הזה, שבו ישראל מוחלת על כבודה ומוותרת על הזכות של יהודים לממש את חופש הפולחן שלהם, תוך כניעה, כמעט, לסחטנות הירדנית פלשתינית. הבעיה שכשהעובדות האלו מגיעות לתקשורת הזרה, הן עוברות גלגולים ומהפכים שלא היו מביישים את סימון ביליס. לא מזמן צפיתי ב The Young Turks תוכנית האקטואליה האמריקנית האהובה עלי, רק כדי לגלות שישראל חפצה להשתלט על הר-הבית, וזה "מרגיז פלשתינים" ולכן הם דוקרים יהודים ברחובות. The Young Turks היא לא תוכנית אנטי-ישראלית, והיא תמיד מקפידה להזכיר את הלגיטימציה של ישראל להתקיים (מינוס הגדה המערבית). הגישה שלה לישראל לרוב הוגנת. וכשלתוכנית עם גישה הוגנת-יחסית למדינת ישראל מגיעה כזו דיסאינפורמציה, זה אומר שההסברה בישראל לקויה.