מתי טוכפלד מ
ישראל היום פותח את טורו השבועי ב"ישראל השבוע" בפרשת עבודות הרכבת בשבת.
מתוך הרגל, אני מצפה שגם כעת יתייצב טוכפלד לצד ביבי (
בנימין נתניהו). הניחוש שלי כמעט נכון. כשטוכפלד כותב על האופן האבסורדי שבו ביבי מנהל את המדינה, הטון שלו סלחני ומבין. תמיד ישנם אשמים אחרים, או כמו שהוא כותב:
"בשלהי הקדנציה הראשונה בסיבוב הנוכחי כראש
ממשלה, הסתבך נתניהו עם ביטול חוק טל והניסיון להעביר חוק גיוס חדש. התקשורת העוינת אותו בכל ימות השנה, זיהתה חולשה והרימה את הסיפור על נס. כל חרדי שביקש לעבור מקום כי התיישב ליד אישה, הפך להיות כותרת ראשית".
נניח לרגע בצד את העובדה שאף חרדי שקם מכסאו כאשר אישה התיישבה לידו, מעולם לא הפך לכותרת ראשית, ונניח לרגע בצד את העובדה ה"זניחה" שמה שייצר כותרות היו חרדים אשר בכוח, באלימות, במכות, אילצו נשים לעבור למושב האחורי של האוטובוס, או לרדת באוטובוס באמצע שום מקום. אבל נניח לרגע בצד לעובדה "זניחה" זו.
טוכפלד, בכדי להוריד מכובד האשמה הרובץ על כתפי ביבי, בעימות האחרון שלו עם ישראל כ"ץ, מסביר שכפייה דתית היא בסך-הכל פח יקוש, שכל ראש ממשלה נופל בו:
אהוד אולמרט,
אהוד ברק, וגם
ציפי לבני, שלא הצליחה להקים ממשלה כי סירבה להיכנע לסחטנות.
כלומר, הסחטנות החרדית היא מלחמה שאפשר רק להפסיד בה, לחרדים כמובן. אצלם יש רק מנצחים;
וזה אומר, לפי פסק הדין המזכה של טוכפלד, שביבי לא ממש אשם בפרשה. זה לא משנה שהוא סחיט יותר מראשי ממשלה אחרים; זה גם לא משנה שפרשנים אחרים חשבו שהיה ניתן לנהל את המשבר הזה בצורה אחרת. טוכפלד בשלו, וביבי, לשיטתו, לא ממש פישל בפרשה הזו.