דרור אידר מ
ישראל היום מקדיש את טורו השבועי ב"ישראל השבוע" לטרוניית השמאל על כך שהוא "אופטימי" וזאת לעומת הימין אשר הוא "פסימי" ו"משחק על הפחד של הציבור";
הדיכוטומיה בין תפיסת העולם של השמאל לעומת תפיסת העולם של הימין, לבין זו של השמאל, נתעוררה בעקבות מותו של
שמעון פרס ז"ל, מה ששוב החזיר את השיח הציבורי להסכם השלום המעופש והמאובק עם ריח הנפטלין, ששמו "
הסכם אוסלו".
עיתונאי יהודי אמריקני בשם ג'פרי גולדברג ניצל את מותו של פרס לצורך פרסום מאמר המציג את השמאל ה"אופטימי" לעומת הימין ה"פסימי". אידר כותב בעקבות מאמרו:
"ברור שגולדברג אינו מכוון לשני המנהיגים בלבד, אלא למחנות הפוליטיים והאידיאולוגיים שהם מייצגים. אנחנו מורגלים בדיכוטומיה הילדותית המעניקה לשמאל את הדמוקרטיה והשוויון (וגולדברג הוסיף גם את המחשבה החופשית, החדשנות והשליטה ביקום), ומותירה לצד השני את העיוורון, ההיגררות אחר קיצונים ושימוש בפחד באמצעי שליטה. לא הייתי נדרש לגולדברג, לולא נגע בצמד מושגים ראוי לדיון: הוא הילל את ה"אופטימיזם" של פרס וגינה את ה"פסימיזם המשתק" של נתניהו.
אידר בוחן את ה"אופטימיזם" של השמאל, והוא סבור שזה אופטימיזם שנכזב, אכזב והכזיב. הסכמי אוסלו הביאו למרחץ דמים, וההינתקות למרחץ טרור. ולפיכך, אין למי להאמין בצד בשני.
אידר מתפלא על כך שהשמאל, אשר נותן אמון בחתימות של מנהיגים ערביים, אשר אינן שוות את הנייר שעליהן הן משורבטות, אינו נותן אמון בכוחות השוק החופשי, שראויים לאמון, לשיטת אידר, טיפה יותר מחתימותיהן של מנהיגים ערביים עם רזומה טרוריסטי.