פרשנים רבים בעיתונות החג וסוף-השבוע עסקו ב"חרם" הפולני שהטיל
איימן עודה על לוויתו של
שמעון פרס המנוח. ואילו קלמן ליבסקינד ממוסף "סופשבוע" של
מעריב, בחר להתייחס דווקא להתייחסות הפבלובית של עיתונאי השמאל לאיימן עודה, התייחסות אשר משקפת, לשיטתו, את העיוורון הקשה והכרוני של השמאל, שבוחר לא לראות את מה שאינו עולה בקנה אחד עם תמונת עולמו. ליבסקינד כותב:
"מי שלא ראה ב"אולפן שישי" האחרון את חבורת הפרשנים של ערוץ 2, כשהיא תוקפת גלים גלים את ח"כ איימן עודה בעוון היעדרותו מההלוויה של שמעון פרס, לא ראה מופע פטרונות מימיו. חבורה של עיתונאים יהודים, שעמדותיהם נעות על הספקטרום של השמאל הציוני, ניסתה במשך כמה דקות להעביר לנציג המגזר הלגמרי לא ציוני סדרת חינוך מרוכזת, ולהסביר לו שככה לא מתנהגים. שמתלמיד מצטיין כמוהו היה מצופה שלא להיעדר מההלוויה של האבא של כולנו, גם אם פה ושם המנוח אחראי לכמה עניינים שלא מתיישבים עם האג'נדה שלו".
ליבסקינד מצטט לקט נבחר של שאלות של עיתונאים ופרשנים כגן
רוני דניאל, אודי סגל,
דני קושמרו ו
רינה מצליח, אשר תוהים כיצד עודה נהג באופן קיצוני, כאשר הוא מנהיג מתון. אז זהו שלא, מפעיל ליבסקינד את השעון המעורר הצורם והצווחני והלא נעים, שמטרתו להעיר אותנו אל המציאות הצורמת, מחלום מתוק במיוחד. ממש לא. עודה אף פעם לא היה מנהיג מתון.
למי שעיניו נעצמו עד שהעפעפיים שלו נדבקו זה לזה בדבק נגרים, ככל שזה קשור לקיצוניות של עודה, הטור של ליבסקינד מומלץ לפתיחת העיניים. אזהרה: הנחיתה לתוך המציאות כואבת, וככל שתחוו שפשופים כתוצאה מן הנחיתה הכואבת על קרקע המציאות, חפשו ג'ל נגד שפשופים בבית המרקחת הקרוב לביתכם.