האגרוף של אי-סיסי נכשל

נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, מפתח דימוי של אדם קשה. תגובתו לפיגוע הנורא שבוצע ביום שישי האחרון (24.22.17) במסגד א-ראודה שבצפון סיני הייתה צפויה. כמה שעות לאחר הפיגוע שיוחס לדאעש, הורה א-סיסי על מתקפות אוויריות נגד מעוזי הארגון. בנאום לאומה, אמר א-סיסי שהתגובה תהיה בכוח הזרוע, וכי המשטרה והצבא ינקמו את מות האזרחים ויחזירו את השלום והביטחון. במקרה כזה עולה השאלה: אם א-סיסי וראשי הצבא ידעו את מיקום המעוזים של דאעש, למה הם לא הפציצו אותם לפני הפיגוע? קרוב לוודאי שהמטרות נבחרו באקראי, ושאנשים חפים מפשע נהרגו. בטווח הארוך, דבר זה עלול להחריף את בעיית הטרור במצרים – טוען סימון טיסדול במאמר בעיתון הבריטי גארדיאן. ההתמכרות של א-סיסי לאלימות גובלת בטירוף, מאשים טיסדול. מנהיגי מצרים לפניו, בראשם חוסני מובארק, האמינו שהם יכולים לנצח בכוח הזרוע, אך כולם נכשלו. בשנות ה-90, עוד לפני אל-קאעידה ודאעש, היו אלו קיצונים איסלאמיים שניסו להחליש את משטרו האוטוריטרי של מובארק באמצעות פגיעה בכוחות הביטחון, במיעוט הנוצרי הקופטי ובתיירים מערביים. התגובה הרשמית הייתה מעצרים המוניים, עינויים, הוצאות להורג ומדיניות של אדמה חרוכה. הבעיה הייתה שפעולות אלו פגעו באזרחים, והדבר הקל על גיוסם לאותן קבוצות שהממשל ניסה להביס. החלל שנוצר בצפון סיני, הפך בשנים האחרונות את האזור למוקד חדש של פעילות מיליטנטית. מאז שנת 2014, חצי-האי נמצא במצב חרום והוא סגור לכניסת תקשורת. בפיגוע האחרון הואשמה שלוחת דאעש במדינה, אם כי היא עדיין לא נטלה אחרית על הפיגוע. טקטיקת אגרוף הברזל של א-סיסי, הוכיחה את חוסר יעילותה. נראה, כי ככל שפעילות דאעש בסוריה ובעירק מתמעטת, כך היא גוברת בסיני. לאחרונה דאעש הכריז על התארגנות מחדש בלוב, וכעת גם צפון סיני יכולה להפוך ליעד מועדף עבור פעילי הארגון הנסוגים. בשונה מאל-קאעידה, שנמנע מלתקוף מטרות אזרחיות, שלוחת הארגון בסיני פועלת למיקסום מספר הפיגועים. באמצעות הריגת מוסלמים, כמו בפיגוע האחרון, מבקש הארגון לערער את הסדר החברתי במצרים כולה. דבר זה יכול להיות בעוכריו של הארגון בהרחקת תומכים, אך פעילותו של א-סיסי יכולה להוות השפעה הפוכה שתגביר את ההסלמה. לטענת טיסדול, ההיסטוריה מלמדת כי הרג, דיכוי ושלטון דיקטטורי אינם התשובה עבור מצרים, ולא בעבור אף אחד מהמדינות הערביות לאחר האביב הערבי. מצרים תחת שלטונו של א-סיסי הפכה לחור שחור של זכויות אדם ומשטר דמוקרטי. בריטניה וארה"ב מעלימות עין, בעוד שדונלד טראמפ מצייץ בטוויטר וקורא לנקמה. כל עוד מצרים לא תדחה את האלימות כסוג של מדיניות, האלימות של שחקנים לא-מדינתיים תגדל. זהו שיעור חשוב, וקשה ללמידה, עבור אדם כמו א-סיסי.