מוזאון העיצוב בעיר דן-בוש שבהולנד פתח תערוכה של עיצוב נאצי, תוך גל של מחאות. המוזאון עצמו ביקש מן המבקרים שלא לצלם ולא לשתף תמונות, מחשש שהדבר ייתפס כהאדרה של הנאצים – מדווח גארדיאן הבריטי.
התערוכה כוללת פסל שיצר בשנת 1943 ארנו ברקר, שהיה האמן החביב על היטלר באמנות זו; פולקסוואן חיפושית מוקדמת מהתקופה הנאצית [היטלר יזם את הקמת המפעל, שהבטיח מכונית עממית – פירוש שמו – לכל גרמני]; תמונות וסרטים של לני ריפנשטאל, הבמאית שהפיקה עבור הנאצים את סרטי התעמולה הידועים ביותר שלהם. המוזאון אומר, שזוהי התערוכה הגדולה הראשונה של "עיצוב ברייך השלישי". התערוכה תימשך חמישה חודשים, והיא מתקיימת למרות מחאתו של הארגון ההולנדי האנטי-פשיסטי. בעת פתיחתה התקיימה משמרת מחאה מצומצמת של פעילים מקומיים.
מנהל המוזאון, טימו דה-רייק, אומר, כי נעשו כל המאמצים כדי להתייחס לנושא ברגישות הראויה. "מהרגע הראשון הסברנו שמדובר באידיאולוגיה גזענית ושמטרתה של המפלגה הנאצית הייתה ליצור תרבות לאומית גזענית. התערוכה ממלאת תפקיד זהה לזה של סרט דוקומנטרי" . פסלו של ברקר – אשר ליווה את היטלר בביקורו בפריז מיד לאחר כיבושה ב-1940 – הוא המוצג הראשון בו נתקלים המבקרים, ולדברי דה-רייק הפסל מציג את התפיסה הנאצית של האדם האידיאלי.
עוד אמר דה-רייק, כי הוא שוחח עם המוחים לפני פתיחת התערוכה. "זוהי קבוצה של קומוניסטים צעירים והייתה לנו שיחה ארוכה. הם חוששים שאולי אנחנו מהללים את כל זה. לא הייתי מציג את התערוכה אם הייתי חושב שזה מה שאנחנו עושים, אבל אני מבין שהם ערים לקיומו של השטן הזה בהיסטוריה".
על הקירות תלויים צלבי קרס וסמלים אחרים מן התקופה הנאצית, המסודרים לפי נושאים כגון טוהר הגזע ו"מרחב המחיה" – התפיסה בשמה יצאה גרמניה הנאצית למסע הכיבושים במזרח אירופה, בטענה שהיא זקוקה לשטח עבור תושביה. חלק מן המוצרים הושאלו בידי המוזאון ההיסטורי הגרמני בברלין ובידי מכון ההנצחה במינכן, אך שני הגופים אינם נוטלים חלק רשמי בארגון התערוכה, בשל רגישות הנושא.